שכבת הרשת של מודל ה-OSI

שכבת הרשת היא השכבה השלישית במודל OSI והיא אחראית למיפוי לוגי של הרשת ולהעברת הנתונים בהתאם למיפוי הזה. היא מספקת שירותים לשכבת התעבורה ומשתמשת בשירותי שכבת הקו כדי להעביר חבילות ברשת.

בשכבה זו מתקבלות ההחלטות על הדרך בה יעברו הנתונים. השכבה בודקת אם יש קשר בין מקור ליעד ובוחרת נתיב כאשר יש יותר מאופציה אחת. שיקולים בבחירת נתיב כוללים מהירות, זמינות, עומס, יעילות ועלות.

השכבה אחראית גם על מתן כתובות לוגיות (כתובות שמזהות תחנות ברשת, למשל כתובת IP). הכתובות בדרך כלל מסודרות באופן מדרגי, כדי לאפשר מיקום קל של תחנות. אי אפשר ששתי תחנות ברשת יחלקו את אותה כתובת לוגית.


את הפרוטוקולים בשכבה נוהגים לחלק לשתי קבוצות. פרוטוקולים מנתבים (routing protocols) הם אלה שנתבים משתמשים בהם כדי לבחור את ה"התחנה הבאה" ולעדכן זה את זה על מבנה הרשת. דוגמאות ידועות הן RIP ו-BGP.

הקבוצה השנייה היא פרוטוקולים מנותבים. אלה הם פרוטוקולים שהתחנות משתמשות בהם כדי לסמן חבילות מידע (packet). הם מגדירים את מבנה החבילה ושיטת הסימון של הכתובות הלוגיות. דוגמה חשובה היא פרוטוקול IP. כדי להעביר חבילה בין שתי תחנות, כל תחנות בדרך צריכות להבין את אותו פרוטוקול מנותב.


נתב (router) מבצע החלטות ניתוב על פי הכתובות הלוגיות. הוא משתמש בפרוטוקולים מנתבים כדי ללמוד את מבנה הרשת ובפרוטוקולים מנותבים כדי לטפל בחבילות. לכן נחשב הנתב לרכיב המרכזי שפועל בשכבת הרשת.

שכבת הרשת היא השכבה השלישית במודל OSI. היא מוצאת דרך לשלוח מידע בין מחשבים.

השכבה בודקת אם אפשר להגיע ממחשב מקור למחשב יעד. היא בוחרת את הדרך הטובה ביותר לפי מהירות וזמינות.

שכבת הרשת נותנת לכל מחשב כתובת לוגית (מספר שמזהה מחשב ברשת, למשל כתובת IP). לא יכולים להיות שני מחשבים עם אותה כתובת ברשת אחת.


יש שתי קבוצות של פרוטוקולים (כללים איך לשלוח מידע). פרוטוקולים מנתבים עוזרים לנתבים לבחור דרך. דוגמה פשוטה היא RIP.

פרוטוקולים מנותבים מסמנים חבילות מידע כדי שאחרים ידעו לאן לשלוח. דוגמה חשובה היא IP.


נתב (מכשיר שמחבר רשתות) מחליט לאן לשלוח חבילות לפי כתובות הלוגיות. הוא משתמש בפרוטוקולים כדי לקבל החלטות.