שלום אאוגסבורג הוא חוזה שלום שנחתם ב-25 בספטמבר 1555 באאוגסבורג שבבוואריה. החוזה נחתם בין קרל החמישי, שליט האימפריה הרומית הקדושה (מדינה גדולה ששלטה בחלקים רבים של אירופה), לבין ברית שמלקלדן, איחוד של נסיכים לותרניים.
החוזה סיים במידה רבה את המאבק הדתי בין הקתולים ללותרנים והקים חלוקה יציבה של זרמי הנצרות בתוך האימפריה. בהסכם הובא הביטוי הלטיני Cuius regio, eius religio, "הדת לפי השליט". משמעותו הייתה שהנסיך יכול להחליט אם הטריטוריה שבשליטתו תהיה קתולית או לותרנית. מכך נבע אישור מעשי של עצמאות הנסיכים בשטחיהם, ולתושבים ניתנה אפשרות להגר לאזור שבו שולטת הדת שהם בוחרים.
שלום פסאו מ-1552, שאישר ללותרנים חופש דת לאחר ניצחונם הצבאי, סלל את הדרך להסכם זה. שלום אאוגסבורג העניק ללותרנים מעמד רשמי באימפריה. ההסכם כלל גם הוראה (סעיף 24) לפיה מי שרוצה להגר לאזור בעל נטייה דתית אחרת צריך למכור את רכושו כדי לשלם מיסים.
עם זאת, ההסכם השאיר בעיות חשובות ללא פתרון. קלוויניסטים (זרם פרוטסטנטי אחר) ואנבפטיסטים (כאלה שמקיימים טקסי טבילה שונים) לא זכו להגנה חוקית. סעיף 17 של ההסכם אף קבע כי כל מי שאינו משתייך לשתי הכנסיות הללו לא ייכלל בהסכם. סובלנות אמיתית לקלווניסטים הוכרה רק ב-1648 בשלום וסטפאליה. חוסר ההכרה והלחץ דתי הובילו להגירת רבים מהקיסרות, בעיקר להולנד ולצרפת, ולמתחים שהשפיעו אחר כך על תחילתה של מלחמת שלושים השנים. שלום וסטפאליה תיקן חלק מעיוותי התקופה הזו.
שערי המאה ה-16 אופיינו בתקוות משיחיות לשינוי דתי וחברתי. בהקשר זה עלתה שאלת היהודים, שנחשבו אצל חלק מהקבוצות כמעכב לגאולה. המפה החד-ערכית של דתות שאישר שלום אאוגסבורג חיזקה מגמות של גירוש יהודים מערים רבות. עבור רבים מהיהודים נותרו שתי אפשרויות קשות: המרת דת לנצרות המקומית או גירוש מהאימפריה. ההסכם האיץ את מעברם של יהודים למרכזים בפולין וליטא.
שלום אאוגסבורג הוא חוזה שלום משנת 1555. החוזה נחתם באאוגסבורג. חתומים עליו היו קרל החמישי והנסיכים הלותרניים. לותרנים הם נוצרים שהקשיבו לרעיונות של מרטין לותר.
ההסכם אמר: "דת השליט היא דת המדינה". זו המשמעות של Cuius regio, eius religio. כלומר, אם הנסיך בחר בקתוליות או בלותרנות, זה היה החוק במקום. מי שלא רצה את הדת החדשה יכל לעבור לאזור שבו הייתה הדת הרצויה לו. החוק נתן ללותרנים מעמד רשמי.
לפני כן, ב-1552, שלום פסאו נתן ללותרנים יותר חופש דת. אך לא כל הקבוצות קיבלו הגנה. קלוויניסטים (סוג אחר של נוצרים) ואנבפטיסטים (נוצרים עם טקסי טבילה שונים) לא הוכרו. זה גרם להרבה בעיות והביא אנשים לעזוב את הארץ.
החוזה גם הקשה על היהודים. בערים רבות גירשו יהודים. לעיתים היה עליהם להמיר דת או לעזוב. רבים היגרו למקומות בפולין וליטא.
תגובות גולשים