שלום דובער שניאורסון

רבי שלום דובער שניאורסון (1860, 1920) היה אדמו"ר של חסידות חב"ד־ליובאוויטש. הוא הוביל את החסידות הרבה שנים. הוא ייסד ישיבה חשובה שנקראה תומכי תמימים.

כשהיה ילד קרה לו נזק אישי חמור. זה פגע בגופו ובנפשו. כשהיה גדול קיבל טיפול רפואי אצל רופאים, וגם אצל זיגמונד פרויד. הטיפול עזר לחלק מהבעיה, למשל בהחזרת תחושה בידו.

אחרי מות אביו קיבל עליו בהמשך את תפקיד המנהיג. בזמן מלחמות עבר להתגורר ברוסטוב. הוא נפטר ב-1920. בצוואתו מינה את בנו, רבי יוסף יצחק, להמשיך אחריו.

הרש"ב ייסד את הישיבה ב-1897. ישיבה היא מקום שבו לומדים תורה. בתומכי תמימים למדו חסידות (תורת פנימיות) יחד עם תלמוד והלכה.

הוא רצה שתלמידים יתמידו בלימוד ויהיו מסורים כמו "חיילים" לרעיון. הם חזרו על דברי הרב, הדפיסו אותם ושלחו אותם לכל החסידים.

הרש"ב עזר ליהודים שנפגעו מרדיפות והעביר סיוע. הוא נאבק נגד בתי־ספר חילוניים שניסו להחליף את לימוד התורה. הוא גם הקים דפוס בשם "עזרא" להדפסת ספרי קודש.

הרש"ב לא אהב את התנועה הציונית. הוא חשב שגאולה אמיתית היא מעשה של שמים. לכן הוא תמך רק באנשים שעוסקים בתורה ובתפילה בארץ ישראל.

הרש"ב כתב הרבה מאמרים בחסידות. סגנונו היה ברור ופשוט עם דוגמאות. לכן קראו לו "הרמב"ם של תורת החסידות". הוא אמר שאדם צריך ללמוד גם את החסידות, ולא רק את התלמוד.

הוא המציא גם תקנה למקווה (אמבט טבילה טקסי) שנקראת "בור על גבי בור". רעיון זה עזר למי שרצה לטבול במים חמים בלי לאבד את ריכוזו.

כ-1,173 מאמרים שלו הודפסו אחרי מותו ב-29 כרכים. חלק מהכתבים אבדו.

תגובות גולשים

התגובה תפורסם באתר לאחר אישור המערכת

עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!