שלום משאש

הרב שלום משאש (13.2.1909, מקנס, 12.4.2003, ירושלים) היה רב מרוקאי־ישראלי. כיהן כרבה הראשי של קזבלנקה, כרב הראשי של מרוקו במשך שש שנים, וכרבה הספרדי של ירושלים כ־25, 26 שנים. חיבר ספרים בהלכה ובאגדה, ונחשב לפוסק מרכזי במאה ה־20. את ספרו הראשון, "מזרח שמ"ש", כתב בהיותו בן 17.

נולד במקנס למשפחה של רבנים. למד אצל אביו ואצל הרב יצחק סבאג, והוכר כילד־עילוי. ניתנה לו סמכות פוסק בגיל צעיר. הנהיג רשת תלמודי תורה שהפעילה עד כ־2,000 תלמידים. ב־1944, לאחר שהחלים ממחלת טיפוס קשה, ייסד את ישיבת "כתר תורה" במקנס ועמד בראשה.

לא קיבל בתחילה תפקיד דיינות בקזבלנקה, אך הצטרף לבית הדין לאחר פטירת הרב המקומי ב־1949. ב־1955 מונה לאב בית הדין בעיר, וב־1960 התמנה לרבה הראשי של קזבלנקה. ב־1972 נבחר לרבה הראשי של מרוקו.

לקשרים בין־לאומיים היה מקום בולט בחייו: תמך בפעילות חב"ד במרוקו, ביקר את הרבי מלובביץ' ב־770 בניו־יורק, ושמר על יחסים טובים עם המלך חסן השני. ייסד את הוצאת "דובב שפתי ישנים" להוצאת ספרי חכמי מרוקו.

בשנות השבעים הגיע לישראל לבקשה להתמנות. ב־1978 נבחר כרבה הספרדי של ירושלים, תפקיד שבו נהג לשמור על יחסים טובים עם רוב הקהלים. דלת ביתו הייתה פתוחה לשואלים, והוא נמנע מהתגרבות במחלוקות ציבוריות. נודע בכך שהלך תמיד עם מקל, כהזכרה לנדונתו מהמוות אחרי מחלת הטיפוס בצעירותו.

נפטר ב־2003 ונקבר בהר המנוחות; על קברו הוקם אוהל. הותיר אחריו אישה, ג'אמילה, ו־14 ילדים, ביניהם הרב דוד משאש שרב בפריז.

פסיקתו שילבה מקוריות ושמירה על מנהגי יהדות מרוקו. נתן משקל רב למסורת המקומית, וראה שבמקרים רבים צריך לשמר את מנהגי העדה. נוצרה מחלוקת בינו לבין הרב עובדיה יוסף סביב גישה זו ולקיחת הלכות באופן מאוחד לכל עדות המזרח. בנושא קריאת הלל ביום העצמאות קרא להרב משאש לקריאת הלל השלם, בניגוד לעמדת הרב עובדיה יוסף.

ב־2007 הנפיקה דואר ישראל בול עם דיוקנו. הוכר גם ברחובות ושמות מקומות בערים שונות בישראל. הוקמו בתי כנסת וקבוצות לימוד הנושאים שמו, ונמשכה פרסומו והנצחתו בקהילות יהדות מרוקו.

חיבר ספרים הלכתיים ואגדתיים רבים. חיבורו הראשון, "מזרח שמ"ש", נכתב בגיל 17. ערך והוציא לאור כ־16 ספרים של חכמי מרוקו דרך הוצאתו. חלק מספריו נדפסו גם לאחר פטירתו וקיבלו הסכמות מרבנים בולטים.

הרב שלום משאש נולד ב־1909 במקנס שבמרוקו. רב פירושו אדם שמלמד ומחליט בענייני דת. נפטר ב־2003 בירושלים.

היה רב גדול במרוקו. כיהן כרב בקזבלנקה, אחר כך כרב הראשי של מרוקו. במשך כ־25 שנים היה הרב הספרדי של ירושלים. כתב ספרים על הלכה (כללי דת) ואגדה (סיפורים תורניים). ספרו הראשון נקרא "מזרח שמ"ש" והוא כתב אותו בגיל 17.

הקים בתי ספר וייסד ישיבה. אחרי שחלה בטיפוס וחזר לבריאותו, החליט להמשיך ללכת במקל כל חייו כדי להודות על כך.

היה בקשר עם קבוצות יהודיות שונות. סייע בפרסום ספרים של חכמי מרוקו.

הוא חשב שצריך לשמור על מנהגי יהדות מרוקו. מנהג זה הוא הדרך שבה הציבור רגיל להתפלל ולעשות דברים. לא תמיד הסכים עם רבנים אחרים, אבל רצה לשמור על המסורת.

ב־2007 הופיע בול דואר עם תמונתו. נקראות רחובות ובתי כנסת על שמו. יש כיכר בשם "כיכר השלום" על שמו.

כתב וערך ספרים רבים. הוציא לאור ספרים של חכמי מרוקו כדי שאנשים יקראו אותם.