שליח ציבור (ש"ץ) הוא החזן של בית הכנסת, המייצג את הקהל בתפילתו לפני האלוהים.
חזן (המוביל את התפילה בקול) צריך להיות מבוגר, עבר גיל המצווה. בקהילות אורתודוכסיות התפקיד שמור לגברים בלבד. בקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות מכניסים גם נשים. ראוי שהש"ץ יהיה ירא שמים, צנוע, הגון ומקובל על המתפללים.
בימי חז"ל רוב התפילות שלא היו בתורה נאמרו על־פה ולא נכתבו. לכן השליח הציבור היווה תפקיד חשוב: הוא קרא את התפילות בקול, כדי שאנשים שיודעים פחות יוכלו לחזור על המילים או לענות אמן. מנהג זה נשמר במיוחד בקהילות ספרדיות.
לפני שהתחילו להדפיס מחזורים, הש"ץ היה בוחר או מרכיב פיוטים (שירי תפילה) בזמני מועדים וסליחות. כיום יש סידורים ברוב בתי הכנסת, ולכן תפקידו השתנה. בעבר הש"ץ שימש גם כבעל קורא (קורא בתורה) לעתים.
כיום ברוב בתי הכנסת יש סידור, ולכן רק חלק מהתפילה נאמר בקול. בקהילות אשכנזיות הש"ץ משמיע קטעים חשובים: קדיש, ברכות, חזרת הש"ץ וחלק ממלות התפילה. בקהילות ספרדיות עדיין נהוג שהחזן אומר הרבה מהתפילה בקול.
בעתות מיוחדות, כמו ימי רננה (ימים נוראים), נהוג להביא חזן מקצועי. בעבר היו לצד החזן גם מעמדים כמו 'באס' ו'זינגר', זמרים שמלווים את החזן בקולות משניים. בקהילות מזרחיות היה 'סומך' שעוזר לחזן.
הנהגות עתיקות מפרטות קריטריונים לש"ץ. נהוג שהוא יהיה אדם ירא שמיים, צנוע ובעל מידות טובות. בימים נוראים וסליחות הקריטריונים מוחמרים: גילו לפחות כבן 30, נשוי ובעל ילדים, משכיל בתנ"ך וקולו נעים.
מיקום הש"ץ משתנה לפי מנהג: באשכנז לעיתים עומד סמוך לארון הקודש ליד 'עמוד' (המקום לשים עליו את הסידור). בקהילות ספרדיות ותימניות החזן עומד בבימה במרכז בית הכנסת, כדי שהקהל ישמעו ויראו.
בחלק מהקהילות נהוג שהש"ץ יתעטף בטלית (אריג תפילה) מתוך כבוד הציבור. מנהג זה נפוץ בנוסח אשכנז, באיטליה ובתימן. חסידים וקהילות ספרד לא תמיד נוהגים כך. יש שאומרים שאם החזן לבוש בבגדים מכובדים, אין צורך בטלית נוספת.
שליח ציבור (ש"ץ) הוא החזן בבית הכנסת. חזן הוא המוביל את התפילה בקול.
הש"ץ צריך להיות מבוגר. בקהילות אורתודוקסיות זה לרוב גברים. בזרמים אחרים גם נשים יכולים להיות ש"ץ.
פעם הרבה תפילות לא נכתבו. הש"ץ קרא את התפילות בקול. כך אנשים ידעו מה לומר ויכלו לענות אמן.
כיום רוב האנשים משתמשים בסידור מודפס. בכל זאת, בחלק מבתי הכנסת החזן עדיין שר וטורח בקול. בקהילות ספרדיות זה יותר נפוץ.
לעיתים דורשים שהש"ץ יהיה מבוגר, נשוי ובעל ילדים. בקהילות מסוימות יבקשו גם קול נעים.
יש כנסיות שבהן החזן עומד ליד ארון הקודש. בקהילות אחרות עומדים החזן על בימה במרכז האולם.
חלק מהחיזנים מתעטפים בטלית. טלית זה בגד תפילה. בחלק מהקהילות לא נוהגים כך.
תגובות גולשים