"שלמה המלך ושלמי הסנדלר" הוא מחזמר (מחזה מוזיקלי) שעוסק בחילוף זהויות בין המלך שלמה לסנדלר שלמי. שלמה, החכם מן האנשים, מחליף בגדים ותפקידים עם שלמי כדי לראות איך חי העם. שניהם מגלים צדדים חדשים של החיים: שלמה נתקף בזלזול ברחוב, ושלמי מתעייף מחיי המלוכה. מתח ביניהם לבין נשותיהם, ונעמה נלחמת על ההכרה שלה מול נופרית. בסוף שלמה חוזר למלכות ושלמי לשגרת חייו ולנעמה.
המחזה נכתב בגרמנית ב-1942 על ידי סמי גרונמן. נתן אלתרמן תרגם לעברית עוד ב-1942, 1943, וההצגה הועלתה לראשונה בתיאטרון "האהל" ב-1943. גרסתו כמרכז מחזמר נוצרה ב-1964 בתיאטרון הקאמרי, כשאלתרמן הוסיף שירים והמלחין סשה ארגוב הלחין אותם. המחזמר הוצג שוב ב-1982, ב-2005 בתיאטרון הבימה, ובגלגולים נוספים עד 2019.
המחזה המקורי עלה בהצלחה כבר ב-1943. עיצוב התפאורה והתנועה תרם להצלחת ההצגה. גרונמן כתב גם מחזה המשך, "מלכת שבא".
בשנות ה-60 הבמאי שמואל בונים הפך את המחזה למחזמר חלקי. אלתרמן כתב 12 שירים, שסשה ארגוב הלחין. אילי גורליצקי גילם את התפקיד הכפול של שלמה ושלמי, וההצגה הצליחה מאוד: רצה מאות פעמים, נצפה על ידי מאות אלפי צופים וזכתה בפרסים. השירים הפכו ללהיטים ברדיו.
המחזה יצא גם לחו"ל בתרגומים לאנגלית (דן אלמגור) וליידיש. גרסה אמריקאית ששונתה קיצונית לא הצליחה.
הועלה שוב בפארק הירקון על ידי תיאטרון "לילך". אילי גורליצקי ויונה עטרי חזרו לתפקידים, וההצגה הוצגה עשרות פעמים.
תיאטרון הבימה רענן את הפזמונים בעיבודים חדשים של יוני רכטר. אבי קושניר גילם את התפקיד הראשי. ההפקה זכתה להצלחה מחודשת ועברה את ה-700 הצגות.
העברית בעיבודו של אלתרמן מערב מילים גבוהות ומליציות עם מילים עממיות. יש שילוב של אזכורים תנ"כיים ושפת רחוב. התערובת הזו מחזקת את הניגוד בין מעמדות העם והארמון.
המחזה משתמש בהומור וסאטירה כדי לבקר פערים חברתיים ושחיתות שלטונית. הוא מראה שסטטוס ומעמד יוצרים הילה שמשפיעה על איך תופסים חוכמה. גם העם לא תמיד יציב במאבקיו: כשהוא מקבל מתנות קטנות הוא שוכח את הדרישה לשינוי. המחזה מדבר על הצורך בעירות פוליטית ועל ההשפעה של תפקידים ותדמית על זהות.
נכתבו 12 שירים בולטים, ביניהם "שיר הסנדלר" ו"שיר המריבה", שהפכו ללהיטי רדיו ולחומר שהקדישו לו הקלטות ותקליטים.
זהו מחזמר על המלך שלמה וסנדלר בשם שלמי. הם מחליפים בגדים ותפקידים כדי לדעת איך החיים באמת. שלמה לומד איך קשה להיות בין העם. שלמי לומד שלמול השררה יש הרבה דאגות. בסוף כל אחד חוזר לחייו ולמשפחתו.
המחזה נכתב ב-1942 בגרמנית. נתן אלתרמן תרגם לעברית והצגת הבכורה הייתה ב-1943. ב-1964 הפך המחזה למחזמר עם שירים של סשה ארגוב. המחזה הוחזר לבמה כמה פעמים, בין היתר ב-1982 וב-2005.
השפה מערבבת מילים יפות ומליציות עם מילים פשוטות. זה עושה את הדיאלוגים מצחיקים וחכמים.
המחזה מראה שהמעמד והבגדים משפיעים על הדרך שאחרים רואים אותך. גם השליטים יכולים לטעות, וגם העם יכול להתפתות למתנות במקום לשנות דברים חשובים.
יש בו 12 שירים. שניים מפורסמים הם "שיר הסנדלר" ו"שיר המריבה".
תגובות גולשים