שלמה שמיר

שלמה שמיר (1915, 2009) היה אחד מ‑12 אלופי המטה הכללי הראשונים של צה"ל. הוא שימש מפקד חיל הים (1949, 1950) והיה הראשון בתפקיד זה שלבש דרגת אלוף. לאחר מכן הוצב כמפקד חיל האוויר (דצמבר 1950, אוגוסט 1951).

נולד ברוסיה בשם שלמה רבינוביץ' ב‑1915 ועלה לארץ ב‑1925. החל לפעול ב'ההגנה' (ארגון ההגנה של היישוב היהודי) ב‑1929, בתחילה במחלקת הקשר. שירת כמפקד בילוּגות השדה (פו"ש, יחידות לוחמות בשטח) וביחידות חי"ש בירושלים. בתקופת מאורעות 1936, 1939 פיקד על יחידה מקומית והוביל פעולות תגמול בכפרים, ושיתף פעולה בפעולות עליה ואספקת נשק ליישובים.

ב‑1940 סיים קורס טיס אזרחי והתגייס לצבא הבריטי. סיים קורס קצינים ושירת בחיל הרגלים בבריגדה היהודית במלחמת העולם השנייה. ב‑1946 שוחרר בדרגת רב‑סרן ונשלח לארצות הברית מטעם ההגנה כדי לרכוש ציוד צבאי ולגייס סיוע מקצועי.

ב־1948 חזר בהוראת דוד בן‑גוריון להקים את חטיבה 7, חטיבה ניידת עם חלקים משוריינים, ופיקד עליה בקרבות בירושלים. חלק מהמבצעים נגד לטרון נכשלו, אך נוצרה דרך עקיפה לאספקת ירושלים, שכונתה דרך בורמה. על הקרבות היו חילוקי דעות ותחקירים; שמיר פרסם את זווית מבטו בספרו "...בכל מחיר - לירושלים" (1994).

לאחר המלחמה סירב להצעה לכהן רמטכ"ל. שימש ראש מת"מ (המחלקה לתפקידי מטה) ומפקד חזית ב' (החזית המזרחית). ב‑16 במאי 1949 מונה למפקד חיל הים, ובתקופתו התחזק החיל ותוכננו רכש ים שכלל פריגטות וספינות טורפדו. ב‑14 בדצמבר 1950 הועבר לפקד על חיל האוויר; בתקופתו הוכפף מערך הנ"מ (נגד מטוסים) לחיל האוויר ונבנה בסיס חצור. באוגוסט 1951 פרש מצה"ל.

ב‑1952 מונה למנכ"ל חברת "פוספטים בנגב" ושימש בתפקידי ניהול ודירקטוריון בחברות כמו "מקורות נפט" ו"דשנים". היה ראש המועצה הלאומית לתעופה אזרחית, ושלחתי לתפקידים בכירים נוספים: מנהל מינהל מקרקעי ישראל (1964, 1967), מנכ"ל חברת הגז "פזגז" וסגן יו"ר ארגון אווירונאוטיקה עולמי.

בגיל 55 השלים בחינות בגרות וסיים תואר שני במדעי החברה באוניברסיטת תל‑אביב. השתתף בתוכנית מנהלים באוניברסיטת הרווארד. עד ימי חייו עסק בציור ונגינה בפסנתר. שמיר נפטר ב‑19 במאי 2009, ונשאר אחריו בת‑יחידה, יעל. היה נשוי לשופטת מינה שמיר עד למותה ב‑1996.

פרסם בין השאר את "...בכל מחיר - לירושלים" (1994), שבו הציג את תמונת עיניו על קרבות לטרון והדרך לירושלים.

שלמה שמיר (1915, 2009) היה מפקד צבאי ואיש ציבור בישראל.

נולד ברוסיה ב‑1915. עלה לארץ ב‑1925. הצטרף לההגנה (ארגון שהגן על יהודים בארץ) ב‑1929. שירת כמפקד יחידות לוחמות בירושלים.

בשנת 1940 למד טיסה והתגייס לצבא הבריטי. לחם במלחמת העולם השנייה כחלק מהבריגדה היהודית. ב‑1948 חזר לארץ והקים את חטיבה 7. פיקד על קרבות סביב ירושלים. הקרבות על לטרון לא הצליחו לפרוץ את הדרך, אך נפתחה דרך אחרת שנקראה דרך בורמה, והיא אפשרה לשנע אספקה לעיר.

ב‑1949 מונה למפקד חיל הים (כוחות הימיים), ובשנת 1950 מונה למפקד חיל האוויר (כוחות האוויר). ב‑1951 פרש מהצבא.

אחר כך ניהל חברות גדולות, ביניהן חברה לחציבת פוספטים בנגב. היה מנהל מינהל מקרקעי ישראל ושירת בתפקידי ניהול נוספים. בגיל מבוגר סיים תואר ולמד גם בארה"ב. אהב לצייר ולנגן בפסנתר.

נפטר ב‑19 במאי 2009. הוא הותיר בת יחידה בשם יעל והיה נשוי למינה עד מותה ב‑1996.