שמואל הולדהיים

שמואל הולדהיים (1806, 22 באוגוסט 1860) היה רב ומחנך חשוב בתנועה היהודית הרפורמית. נחשב לאחד מההוגים הרדיקליים של הרפורמה, כיהן כרב בקהילה הרפורמית של ברלין בין 1847 ל־1860 והשפיע רבות גם על הרפורמים בארצות הברית.


נולד בסביבת פוזן שבפרוסיה. כנער למד בישיבה אצל הרב יוסף שפירא והצטיין בלימוד. בהמשך פנה גם ללימודים כלליים. תחילה נישא, אך נפרד מאשתו. למד בפרג תחת הרב שמואל לנדא, וזכה לרישיון הוראה (סמיכה). את השכלתו האקדמית רכש בעיקר בעצמו; שלמד בהרצאות באוניברסיטאות פראג וברלין וסיים דוקטורט באוניברסיטת לייפציג ב־1839.

בין 1836 ל־1840 שימש כרב בפרנקפורט על האודר. ב־1840 מונה לרב המחוזי במקלנבורג־שוורין ושמר שם על תפקיד זה כשבע שנים. במהלך שנות ה־40 הצטרף לגל החדש של הרפורמה היהודית. כבר בשוורין ניסה לשנות מנהגים מקומיים, אך השמרנים המקומיים עיכבו יוזמותיו.

הולדהיים פרסם ב־1843 את הספר "על עצמאות הרבנים ועקרון הנישואין היהודיים". שם הציג רעיון מקדים וחשוב: לדעתו התלמוד (ספרות ההלכה, קובצי החוקים והדיונים היהודיים) כולל שתי שכבות. יש בו מסרים מוסריים נצחיים, ויש בו גם חוקים שהתייחסו למדינת ישראל העתיקה. כשהקהילה איבדה את העצמאות המשפטית שלה, החוקים ההיסטוריים האלה איבדו את תוקפם המעשי. לכן, לדבריו, הרבנים כבר אינם יכולים לאכוף את כל ההלכות כפי שהיו נהוגות בעבר. הוא ראה את תפקיד הרב בעיקר כדוגמה מוסרית ולא כגורם שמוסר עונש או כופה חוקים.

בהבחנה פרקטית תמך הולדהיים ביישום נרחב של עיקרון "דינא דמלכותא דינא", כלומר חוקי המדינה תקפים גם ליהודים. הוא טען שחוקים כמו הקידושין (טקס הנישואין) הם בעיקר עניין של דיני ממונות וקניין, ולא טקס טהרה יחידני. על כן לא שלל נישואי תערובת (נישואי ביניים בין יהודים ולא-יהודים), עמדות שלא התקבלו ברובן בקרב הרפורמים במקומות אחרים.

ב־1845 פרסם את "החוק הטקסי בימות המשיח" ובו הרחיב על הרעיון שהחוקים הטקסיים הם קליפה ללא התוכן המוסרי, ולכן יש לבטלם בעידן המודרני. הוא גם תמך בהחלפת חלקים מהתפילה לעברית לגרמנית, ופעל לצמצום נוסחי התפילה. כבר ב־1846 בוועידות הרפורמיות העלה רעיונות שנחשבו לעיתים לזעזועיים, כמו האפשרות להקצות יום מנוחה חוקי אחר במקום השבת.

ב־1847 מונה לרב בקהילה הרפורמית של ברלין. הקהילה לא הוכרה רשמית על ידי השלטונות, ולכן הוא לא יכול היה לערוך טקסי נישואין מוכרים. שם קיצר מאוד את נוסח התפילה ותרגם אותה לגרמנית. בתרגול מעשי הנהיג גם את רעיון ה"שבת השני", קיום טקסים ביום ראשון, שהוא יום המנוחה החוקי במדינות הנוצריות, ובשנת 1848 הפסיק לערוך תפילות שבת מסורתיות בשבת ועסק בכך בעיקר ביום ראשון.

עמדותיו עוררו מחלוקות חריפות. מצד אחד זכו רעיונותיו להשפעה רחבה: תלמידיו והצירים ההשפיעו, כמו דוד איינהורן, הביאו חלק מרעיונותיו לאמריקה. מצד שני ספג ביקורת נוקבת מאנשי שמרנות ורבנים מתונים, כולל זכריה פרנקל והמוחים של תקופתו. גם בתוך הקהילה הברלינאית היו מתחים אישיים ועמדתו לעיתים נתקלה בהתנגדות.

בשנות ה־50 הוחלפה רוח המהפכה בריאקציה פוליטית. ב־1854 נשא שתי דרשות חשובות שבהן השווה את פעולתו של רבן יוחנן בן זכאי כרפורמטור של היהדות אחרי חורבן המקדש. הולדהיים הדגיש את הצורך ללמד את בני הנוער את תולדות המקדש כדי לשמר זהות דתית. בבסוף חייו המשיך להגן על עקרונותיו עד לפטירתו ב־1860. נקבר למרות מחלוקות, לאחר אישור מהרב הראשי יעקב יוסף אטינגר. רבים מהחוקרים והרבנים של סוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20 הושפעו מרעיונותיו, אך גם נמתחה עליו ביקורת חריפה.

שמואל הולדהיים (1806, 1860) היה רב שהיה גם יוזם שינויים בדת היהודית.


נולד ליד פוזן בפרוסיה. למד בישיבה. אחר כך למד גם באוניברסיטאות. עבד כרב בכמה ערים. בסוף חייו שימש כרב בקהילה ברלין.

הולדהיים כתב ספרים והציע לשנות חוקים ישנים. הוא אמר שחלק מהחוקים בתלמוד (ספרי הלימוד היהודיים) שייכים לתקופה שבה הייתה מדינה יהודית. כשהעם כבר לא מנהל את חוקיו בעצמו, הוא חשב שאי־אפשר לכפות את כל החוקים האלה.

הוא תמך ברעיון שחוקי המדינה חשובים. לכן ראה שחוקים כמו הקידושין הם גם עניין של קניין. בגלל זה לא התנגד לנישואי תערובת.

בהפעלותיו קיצר את התפילות ותרגם רבות מהן לגרמנית, שפה שגם האנשים הבינו. הוא הציע לפעמים לערוך תפילות ביום ראשון. זה עצבן אנשים מסוימים וגרם לוויכוחים.

חלק מהאנשים אהבו אותו. חלק התנגדו לו בחוזקה. כמה מתלמידיו לקחו את רעיונותיו לאמריקה והשפיעו שם על בתי הכנסת הרפורמים.

הולדהיים הדגיש גם את חשיבות הלימוד של תולדות המקדש לילדים. הוא נפטר ב־1860. יש רחוב על שמו בעיר שוורין.