שמואל הנביא (שכונה)

שמואל הנביא היא שכונה בירושלים, על שם הדמות המקראית שמואל הנביא. השכונה הוקמה כֶּשִׁכּוּן החל משנת 1963 כדי לתת פתרון דיור לעולים חדשים, לתושבים ותיקים ולמשפחות רבות. הבניינים תוכננו כ"שיכון רכבת", בניינים צמודים שנראים כמו קרונות רכבת, עם כניסות רבות. בצד המבנים שפנה לקו הגבול נבנו קירות בטון עבים וחרכי ירי, כדי להתמודד עם בעיות ביטחוניות.

השכונה עמדתה על קו הגבול העירוני ונחשבה לשכונת ספר, שכונה בקצה העיר. תושבים חוו ירי מצד עמדות ירדניות וסכנת צלפים. בזמן מלחמת ששת הימים התמקמה על גגות השכונה פלוגת צלפים בפיקוד סרן אלכס אלירז. מפקד הפלוגה פיתח לאחר מכן "מכשיר אלירז" לאיפוס נשק שנמצא באחסון.

לאחר איחוד העיר נבנו מסביב שכונות עשירות יותר. ההבדלים הכלכליים והעובדה שתושבי שמואל הנביא לא קיבלו פיצוי הולם הדגישו את עוני השכונה. השכונה סבלה מצפיפות וקושי פרנסה. תורמים מארה"ב, ביניהם פאני רן ומשפחת פומרנץ, הקימו מתנ"סים עם חוגים ועזרה לילדים. בתחילת שנות השבעים הושק פרויקט אינטגרציה בחינוך, שילח חלק מילדי השכונה ללמוד בבתי ספר סמוכים.

בשנת 1977 הכריז ראש הממשלה מנחם בגין על שיקום שכונות מצוקה, ושמואל הנביא נכללה בתוכנית זו. השיקום כלל שני מישורים: פיזי, שיפור הדירות, מבני ציבור ותשתיות; וחברתי, עזרה לימודית, השלמת השכלה ופעילויות נוער. את התכנון האדריכלי ביצעו עדינה ולו גלרטר. בשנת 1986 אירע רצח של תלמיד מהשכונה, וכתוצאה הופיעו מתחים ציבוריים קשים ותגובות ענקיות.

מאמצע שנות השמונים החלה השכונה להשתנות מבחינת האוכלוסייה ולאט אט נהפכה לרובה חרדית. בשנת 2007 התגוררו בה כ־2,500 תושבים, רובם חרדים, עם כמה מרכזי חסידות כמו דושינסקיא וסדיגורא.

במהלך מגפת הקורונה החלה תוכנית התחדשות עירונית בשכונה. התוכנית כוללת הריסת כ־11 בנייני רכבת ובניית כמעט 30 בניינים חדשים. בתחילה חלק מהתושבים, בראשות הרב יצחק כהן, התנגדו מחשש לפגיעה באופייה החרדי. לאחר שהוסכם שהתכנון ישמור על אופייה הדתי (בניינים עד כ־12 קומות ובתי כנסת), הוסרו רוב ההתנגדויות. בתחילת 2024 התקבלו אישורי תב"ע ראשונים לפרויקטים.

שמואל הנביא היא שכונה בירושלים, קרויה על שם שמואל מהתנ"ך. השכונה נבנתה ב־1963 כדי לתת דירות לעולים ולמשפחות.

השכונה הייתה קרובה לקו הגבול. קו הגבול זה נמצא בין חלקי העיר. תושבים חששו מצלפים ובניינים נבנו עם קירות בטון חזקים וחרכי ירי. בזמן המלחמה עלו על הגגות חיילים צלפים. מפקד הצלפים המציא מכשיר שקיבל את שמו, "מכשיר אלירז", שמקל על סידור הנשק.

לאחר שאיחדו את העיר נבנו ליד השכונה שכונות יפות ויקרות יותר. זה גרם לתושבי שמואל הנביא להרגיש עוני. תורמים מארצות הברית הקימו מרכזים עם חוגים ועזרה לילדים. בשנות ה־70 חלק מהילדים החלו ללמוד בבתי ספר בשכונות הסמוכות.

בשנת 1977 התחילה תוכנית לשיקום שכונות קשות; גם שמואל הנביא שוקמה. השיקום שיפר דירות,
בניינים ומשחקים ברחובות. בשנות ה־80 קרו בעיות קשות בעיר אחרי רצח תלמיד מהשכונה. מאמצע שנות ה־80 החלה השכונה להיות בעיקר חרדית. ב־2007 גרו שם כ־2,500 איש, רובם חרדים, עם כמה בתי כנסת וחסידויות.

בזמן מגפת הקורונה התחילה תוכנית לשפץ את השכונה. מתכננים להרוס כ־11 בניינים ולבנות כ־30 חדשים. בתחילה היו תושבים שהפחדו על אופייה החרדי של השכונה. אחרי הסכמה על בניינים נמוכים ובתי כנסת, רוב ההתנגדויות ירדו. בתחילת 2024 ניתנו אישורים לפרויקטים.