שמואל ספראי

שמואל ספראי (31 במאי 1919, 16 ביולי 2003) היה היסטוריון ישראלי שחקר את תקופת בית שני, תקופת המשנה ותקופת התלמוד. תקופת בית שני = התקופה שבה עמד בית המקדש השני בירושלים. תקופת המשנה = התקופה שבה נכתבה המשנה, אוסף ההלכות. תקופת התלמוד = התקופה שבה נערכו שיחים והסברים על המשנה.

נולד בוורשה ב־1919 ועלה לארץ ב־1922, כשהיה בן שלוש. גדל בשכונת עץ חיים בירושלים. למד בישיבת מרכז הרב שנה אחת, ובבית המדרש למורים "מזרחי" שנתיים. בשנים תש"א, תש"ה היה חבר בקיבוץ שדה אליהו.

בשנות הארבעים והחמישים למד באוניברסיטה העברית. ב־1958 קיבל תואר דוקטור על עבודה שעסקה בעלייה לרגל בתקופת הבית השני. דוקטור = תואר אקדמי גבוה. בשנת 1950 נפטר מורו גדליה אלון, וספראי ערך את כתביו במשך תקופה.

לקראת סוף שנות השישים נתמנה לפרופסור והיה פרופסור מן המניין מאז 1978. במשך שנותיו כתב ספרים רבים והיה מעורב בהוראה באוניברסיטה ומחוצה לה.

ב־2002 זכה בפרס ישראל לידע ארץ ישראל. בנו, פרופ' זאב ספראי, הוא היסטוריון וחוקר. בתו, פרופ' חנה ספראי, הייתה חוקרת ספרות חז"ל ופעילה פמיניסטית דתית.

שמואל ספראי (1919, 2003) היה חוקר היסטוריה של התקופות העתיקות היהודיות. חוקר היסטוריה = מישהו שלומד את העבר.

נולד בוורשה ועלה לארץ כשהיה בן שלוש. גדל בירושלים בשכונת עץ חיים. למד בישיבה ובבית מדרש למורים. בשנים תש"א, תש"ה היה חבר בקיבוץ שדה אליהו.

למד באוניברסיטה העברית וקיבל תואר דוקטור ב־1958. דוקטור = תואר אקדמי גבוה. אחרי מות מורו גדליה אלון, ערך את כתביו. היה פרופסור והעביר שיעורים רבים.

זכה בפרס ישראל ב־2002. בנו זאב הוא היסטוריון. בתו חנה הייתה חוקרת פעילה.