שמחת תורה הוא מועד שמציין את סיום קריאת כל ספר התורה והתחלת קריאה מחודשת. ביום זה קוראים את פרשת וזאת הברכה ומיד אחריה מתחילים בפרשת בראשית. בארץ מציינים את החג בכ"ב תשרי (שמיני עצרת). בחוץ לארץ מציינים אותו ביום טוב שני של גלויות, בכ"ג תשרי.
בארץ ישראל העתיקה נהגו לסיים את קריאת התורה אחת לשלוש שנים וחצי. חכמי בבל קיבלו מנהג לסיים את כל ספר התורה מדי שנה. מנהג זה התקבל בהדרגה ברחבי היהדות והפך לבסיס לשמחת תורה כפי שאנו מכירים היום.
השם "שמחת תורה" הופיע לראשונה בתיעודים בימי הביניים. קודם לכן כינו את היום בשמות פשוטים יותר, כמו "יום שני של שמיני עצרת".
חלים בו דיני יום טוב, אך יש גם מנהגים מיוחדים לכבוד סיום התורה. מקור השמחה במדרש ובספרות התורנית שדיברו על סעודות לכבוד סיום הקריאה. היום השמחה מתבטאת בעיקר בריקודים עם ספרי התורה, בקידושים ובהקפות. המנהג לרקוד עם ספרי התורה התגבש במיוחד בתקופת האר״י.
התפילות דומות לאלה של שמיני עצרת, אך כוללות פיוטים והוספות לכבוד סיום והתחלת הקריאה. ההקפות הן חלק מרכזי של הסדר התפלות ואורכות לעתים זמן רב בגלל שירה וריקודים.
קוראים את פרשת וזאת הברכה שמסיימת את ספר דברים, ורוב הקהילות עושות עליות לכל המתפללים, כולל ילדים. במנהג "עליית כל הנערים" עולה קבוצה של ילדים, והם מצטרפים לברכות יחד עם העולה.
בסיומה של הקריאה בוחרים בחתן-תורה שקורא את סוף הפרשה. מיד אחריו עולה חתן-בראשית שקורא את תחילת בראשית, כדי לסמל המשכיות. בקהילות שונות יש וריאנטים נוספים של חתנים ודרכי חלוקת ההעליות.
בקהילות מסוימות נהגו להציג את ספר התורה הפוך או לקרוא בלילה. יש גם מנהגים מקומיים שונים בחלק מהקהילות, שחלקם שנויים במחלוקת.
בקהילות רבות נהוג להפטיר בפסוקים מיהושע, שממשיכים את הנרטיב אחרי מות משה.
ההקפות הן הוצאת כל ספרי התורה מהארון והליכה סביב הבימה שבע פעמים או יותר, תוך שירה וריקודים. ההקפות מתקיימות בלילה ובבוקר.
מנהג ההקפות כנראה התגבש מאוחר יחסית, במאה ה-15 והלאה. במקורות הראשונים אין אזכור מפורש של הקפות כפי שנהוג היום.
יש מקומות המקיפים שלוש פעמים ויש מקומות המקיפים שבע פעמים, לפי מנהג המקום. היום הקפות נוטות להימשך זמן רב ולהכיל הרבה שירה וריקודים.
הקפות וריקודים התקבלו ברוב הקהילות, אך בעבר נתקלו בהתנגדות בחלק מקהילות מערב אירופה. בארץ ישראל מקיימים לעתים הקפות גם בשמיני עצרת ובשמחת תורה לפי מנהגים מקומיים.
במוצאי החג נהוג בישראל לערוך "הקפות שניות", יציאה עם ספרי התורה לריקודים נוספים ברחבי בתי הכנסת או ברחובות. מנהגים אלה מיוחסים לפרקטיקות של האר"י ולהתפתחויות מודרניות. בחלק מהקהילות קיימת הקפה מיוחדת לזכר ששת מיליון קורבנות השואה. בשנת תשט"פ/תשפ"ד הקפות שניות לא התקיימו בעקבות מלחמה שפרצה באותו בוקר.
שמחת תורה הוא חג בו מסיימים לקרוא את כל ספר התורה ומתחילים לקרוא אותו מחדש. קוראים קודם את פרשת 'וזאת הברכה' ואז מיד מתחילים ב'בראשית'. בארץ חוגגים בכ"ב תשרי. בחו"ל חוגגים ביום השני, בכ"ג תשרי.
בימים רחוקים נהגו לסיים את הקריאה במשך שנים. אחר כך נהגו לקרוא את כל התורה כל שנה.
ביום הזה אוכלים סעודות וחוגגים. המנהג המרכזי הוא להוציא את ספרי התורה ולרקוד אתם.
בתפילות יש פיוטים מיוחדים והקפות. הקפות הן לעטוף את ספרי התורה ולהקיף סביב הבימה בשירה.
כל האנשים בבית הכנסת מכובדים ומקבלים עליות לתורה. ילדים עולים לעיתים כקבוצה ונוטלים חלק בירידות וברכות.
אמנם בוחרים "חתן-תורה" שמקריא את סוף הספר, ואחריו "חתן-בראשית" שמתחיל את בראשית. זה מסמל שמתחילים שוב.
בחלק מהמקומות עושים הקפות נוספות בלילה או ברחובות. בחלק מקהילות מקדישים הקפה מיוחדת לזכר קורבנות השואה.
בשנה בה פרצה מלחמה בבוקר החג, לא נערכו הקפות שניות.
תגובות גולשים