שמיים

שָׁמַיִם (או רקיע) הם מה שאדם רואה כשמביט למעלה מחוץ למבנה. בכדור הארץ המונח מתאר את האזור מעל פני האדמה שנראה כחצי כיסוי מעבר לאופק. את כל מסת האוויר המקיפה את כדור הארץ קוראים אטמוספירה (שכבת אוויר סביב הכדור).

צבע השמיים ביום בלי עננים נובע מפיזור קרני השמש בחלקיקי האטמוספירה. הפיזור הזה נקרא פיזור ריילי, פירושו שחלקיקים קטנים מפזרים יותר אור בעל אורך גל קצר (אור כחול). לכן כשמסתכלים בנקודה רחוקה מהשמש, מגיע אלינו יחסית יותר אור כחול, והשמיים נראים כחולים. בשקיעה האור עובר דרך שכבות אוויר רבות יותר; האור הכחול מתפזר לחלוטין, והאור שנשאר הוא בעל אורך גל ארוך יותר, לכן השקיעה נראית כתומה עד צהבהבה.

שמי הלילה הם המראה של השמיים כשחשוך. הם מלאים בגרמי שמיים כמו כוכבים, כוכבי לכת, אסטרואידים והירח. יש גם זוהר שמיים טבעי שאורו משתנה לפי מקום וזמן. באזורים קוטביים אפשר לראות זוהר קוטב.

הצפייה בשמי הלילה חשובה מאז העת העתיקה. חקלאים השתמשו בהם כדי לדעת מתי לזרוע. תרבויות רבות ראו דפוסים של כוכבים ויצרו עליהם מיתוסים. המחקר המדעי של עצמים בשמיים נקרא אסטרונומיה תצפיתית, כלומר תצפית ומדידה של גרמי שמים. אסטרולוגיה גם מתבססת על מיקומם של גרמים אלו.

לפי המיתולוגיה היוונית השמיים קשורים לאורנוס. בסיפורים אלה יש מאבקים בין דורות של אלים: קרונוס קשור לפגיעה באורנוס, ובתקופה מאוחרת יותר זאוס ויורשיו נלחמו בטיטאנים. אטלס, אחד הטיטאנים, נענש לשאת את השמיים על כתפיו.

במיתולוגיה המצרית נוּת היא אלת השמיים. היא מוצגת כארכית מעל האדמה, כגוף נשי שמקשר בין שמיים לאדמה. במיתוס מצוין שהיא בלעה את השמש בערב ולידתה שוב בבוקר. בתרבות המצרית יש ייחודיות בגדרי האלוהות: מים מועילים נמצאים בעיקר על הארץ, כדוגמת נהר הנילוס.

שָׁמַיִם הם מה שרואים כשמסתכלים למעלה. על כדור הארץ זה האוויר והמרחב מעלינו. אטמוספירה = שכבת אוויר סביב כדור הארץ.

היום השמיים כחולים. זה כי חלקיקי האוויר מפזרים את אור השמש. הם מפזרים יותר אור כחול, לכן רואים כחול. בשקיעה האור הכחול מפוזר, ונשארים צבעים כתומים וצהובים.

במהלך הלילה השמיים חשוכים ומלאים בכוכבים ובירח. יש גם זוהר מיוחד באזורים הקרים שנקרא זוהר קוטב. אנשים בעבר הסתכלו בכוכבים וקבעו מתי לזרוע ויצרו סיפורים על הצורות בשמיים. יש מדע שחוקר את הדברים האלה, קוראים לו אסטרונומיה = מדע של הכוכבים.

בסיפורים היווניים האלים קשורים לשמיים. שמות חשובים: אורנוס, קרונוס, זאוס ואטלס. אטלס נענש לשאת את השמיים.

במצרים העתיקה נות היא אלת השמיים. מציירים אותה כאישה קמוטה מעל האדמה. לפי המיתוס היא בלעה את השמש בלילה והולידה אותה שוב בבוקר.