שממית הבתים

שממית הבתים (שם מדעי: Hemidactylus turcicus, Hemi חצי, Dactylus אצבע, Turcicus טורקי) היא לטאה ממשפחת השממיתיים, ונפוצה במגורי האדם בישראל.

עורה רך וחצי־שקוף, מכוסה בקשקשים. צבעה משתנה: לפעמים ורדרד, כתום בהיר או חום, ולעיתים מפוספס או מנוקד. אצבעותיה מכוסות בעשרות מיליוני שערות קטנטנות מאוד (שיער מיקרוסקופי). שערות אלו מאפשרות לה לטפס על קירות ומשטחים אנכיים. אורך הגוף עד כ־14 ס"מ, ואורך החיים מגיע לכ־9 שנים.

השממית מבלה את זמנה בחללים קטנים ומוסתרים בבית, כמו ארונות חשמל, ארגזי תריסים ומדפים נסתרות. לעיתים מספר פרטים מסתתרים באותו מקום.

ניזונה מחרקים קטנים, כגון פרפראים (פרפרים ליליים), יתושים וזבובים. היא מחפשת טרף סביב נקודת המסתור ובאזורי אור מלאכותי שבהם יש יותר חרקים. השממית נעה לאט אל הטרף ואז מזנקת ותופסת אותו בפיה.

כשחשה בסכנה היא יכולה לניתק את זנבה, פעולה טבעית שבה זנב נשבר ונופל. הזנב המנותק מתפתל ומסיח את דעת הטורף, והשממית פורצת במלטה. זנב חדש גדל בתוך שבועות עד חודשים. מתחת לזנב שמתנתק יש זנב קבוע, קטן יותר, שמבנהו שונה (שרירים, עצם ושומן), בעוד שהזנב המתנתק בנוי מסחוס וחסר תחושה. תקופה בלי זנב פוגעת בשרידות: השממית פחות יציבה בטיפוס ויש לה פחות מאגרי שומן. אם ניתוק לא עוזר, היא עלולה לנשוך; נשיכה זו לא כואבת או מסוכנת לאדם.

בין מאי ליוני הנקבה מטילה בדרך כלל שתי ביצים בגודל של אפון בכל הטלה. אחרי כ־שבועות עד חודשיים הביצים בוקעות, והצעירים עצמאיים מיד. השממית מגיעה לבגרות מינית בגיל כשתיים שנים.

יש זיהויים שמצביעים על קשר בין השממית לבין ה'האנקה' המקראית. עם זאת, כמה פרשנים סבורים שהמילה המקורית התייחסה לעכביש ולא ללטאה.

ישנה אמונה טפלה כי הימצאות שממית בבית מביאה מזל טוב, ולכן נוהגים לא להכעיסה ולהניח לה להיות.

שממית הבתים (שם מדעי, שם רשמי של חיה: Hemidactylus turcicus) היא לטאה נפוצה בבתים.

היא רכה וחצי־שקופה. צבעה משתנה, ורוד, כתום או חום. לאצבעותיה יש המון שערות קטנטנות. השערות עוזרות לה לטפס על קירות. אורך הגוף יכול להגיע עד כ־14 ס"מ. היא יכולה לחיות קרוב ל־9 שנים.

השממית אוהבת להסתתר במקומות קטנים בבית. למשל בארונות חשמל, בארגזי תריס ובמדפים נסתרות. לפעמים כמה שממיות נמצאות באותו מקום.

השממית אוכלת חרקים קטנים, כמו זבובים ויתושים. היא מחכה קרוב לאור ופורצת על החרק ומכניסה אותו לפה.

אם היא מפחדת, היא יכולה לנתק את זנבה. הזנב שנפל מתפתל וגורם לטורף להסיח את הדעת. אחרי זמן קצר זנב חדש גדל. בלי זנב קשה לה לטפס ויש לה פחות מאגר מזון. אם זה לא עוזר, היא עלולה לנשוך. הנשיכה לא פוגעת בבני אדם.

במאי־יוני הנקבה מטילה בדרך כלל שתי ביצים בגודל אפון. אחרי כחודשיים בוקעים הצעירים. הם עצמאיים מיד. השממית בוגרת בגיל כשתיים שנים.

יש מי שמשייכים את השממית למילה עתיקה במקרא. אחרים סבורים שהכוונה הייתה לעכביש.

יש אמונה שאם שממית חיה בבית זה מביא מזל, ולכן משאירים אותה בשקט.