שמעון בן יצחק

רבי שמעון בן יצחק בן אבון ממגנצא (כונה "רבי שמעון הגדול", חי סביב 950, 1020) היה רב, מקובל (חוקר סוד התורה), פייטן (כותב פיוטים) ושדּלן (מאנץ על ציבור). היה ידידו של רבנו גרשום מאור הגולה. כינוֹתיו מרמזות על חשיבותו ותדמיתו בציבור האשכנזי.

נולד למשפחה מיוחסת באשכנז ונכדו של רבי אבון הגדול. היה תלמידו של רבי משולם בר קלונימוס, אך שמר על ענווה ולא אהב להכריע בדיינים בגילו הצעיר. למרות שהיה מבוגר מרבנו גרשום, שמרה ביניהם ידידות. הוא נודע גם בתארים כמו צדיק וקדוש, והצטיין הן בתורת הנגלה (החלק הגלוי של התורה) והן בתורת הסוד (הקבלה).

יש אזכור שלו בפנקס ספירת נשמות של קהילת מגנצא. בפיוטו "מלך אמון מאמרך" השתמש באקרוסטיכון (מילים ראשונות שיוצרות שם) כדי לרמוז את שם בנו, אלחנן. על אודות בנו יש אגדה עממית שאומרת שהוא נלקח למנזר והפך לאפיפיור, אך הסיפור חסר מקורות והכרונולוגיה לא מסתדרת עם עובדות ההיסטוריה.

היו לו תלמידים, כנראה רבי יקר ובן יצחק, ורבי אליעזר הגדול בן יצחק. קיימות גם אגדות על מותו, שחלקן מקשרות אותו לאירועים קשים; עם זאת, יש בלבול בין דמויות שונות בשם זה.

רבי שמעון היה אחד ממייסדי הפייטנות האשכנזית. הוא חיבר קרובות (סוג נכבד של פיוט המשולב בתפילה) ויוצרות וסליחות. כמה מפיוטיו נכנסו למחזור האשכנזי ונאמרים בראש השנה, בשבועות ובשביעי של פסח. בין יצירותיו לימים הנוראים: היוצר "מלך אמון מאמרך" והקרובה "אמרתך צרופה" ליום השני של ראש השנה. בפיוטיו ניכר גם השפעה של תורת הסוד.

אחד מפיוטיו לשבת מתחיל ב"ברוך ה' יום יום" ומתייחס לגלויות ולתקווה לגאולה. יש שייחסו לו גם קטעים אחרים, אך חלקם נכתבו כנראה לפניו.

שמו נשמר בכתבי גדולי אשכנז הבאים אחרי זמנו, כמו ר' יצחק בן משה והמהרש"ל.

מילים מסליחה שכתב נכללו בשיר חסידי של מרדכי בן-דוד. השיר "ועתה בנים שירו למלך" הולחן על ידי הרב הלל פלאי מתוך טורים מאופן פיוטיו. קטעים נוספים שלו הולחנו בידי יוסל'ה רוזנבלט, אברהם פריד ויוסי גרין, ונכללים בביצועים שונים.

יש אזכור בספר "דן ידין" שר' שמעון הגדול כתב ספר בשם "עדינות". פירושים שונים משייכים את הספר אליו, אך קיימת אי־בהירות וייתכן שהכוונה לאישים אחרים בשם שמעון.

רבי שמעון בן יצחק ממגנצא חי בסביבות המאה ה-10. הוא היה רב ופייטן. פייטן הוא מי שכותב שירים ותפילות לדת.

הוא הגיע ממשפחה חשובה. למד אצל רב בשם רבי משולם. היו לו חברים חשובים, כמו רבנו גרשום. הוא היה צנוע ולבש תדמית של אדם קדוש. הוא למד גם לימודי סוד של התורה, שזה פירוש עמוק ומיוחד.

יש סיפור שאמר שהשם בנו אלחנן מופיע בתוך אחד מהשירים שלו. נמצא גם סיפור עממי שאומר שלפעמים ילדים נלקחו למנזרים, ויש אגדה שבנו הפך לאפיפיור. אבל הסיפור הזה לא ברור ואין לו עדויות.

רבי שמעון חיבר הרבה פיוטים. חלק מהם נאמרים עד היום בראש השנה, בשבועות ובחגים אחרים. אחד הפיוטים המוכרים שלו נקרא "מלך אמון מאמרך". הוא גם כתב סליחות שמתחילים במילים כמו "תורה הקדושה".

כמה שירים מודרניים השתמשו במילים שלו ושרו אותם. מוזיקאים שונים הקליטו קטעים מתוך הפיוטים שלו.

יש אזכור שהוא ייתכן שכתב ספר בשם "עדינות", אבל לא בטוח אם זה באמת שלו או של אדם אחר בשם שמעון.