שני קוני למל

="שני קוני למל" או "הקנאי" (ביידיש: דער פֿאַנאַטיקער) הוא מחזה קומי פופולרי מאת אברהם גולדפדן. גולדפדן נחשב לאבי התיאטרון היידי.

אברהם גולדפדן כתב את המחזה בסוף שנות ה-1870 (בערך 1878, 1880). תיאטרון יידיש (תיאטרון בשפה יידיש, שפת יהודים ממוצא מזרח-אירופי) היה אז בתחילתו, וגולדפדן הנהיג בו סיפורים על סכסוכים בין דורות.

מוטיבים מהמחזה חוזרים גם במחזות מוקדמים שלו מ-1877: הבת המשכילה שמתנגדת לשידוך שהוריה בוחרים לה, ומוטיב החלפת זהויות. המילה היידישאית "לעמל" פירושה כבשה. "קוני למל" משמעו בערך "כבשה טיפשה", שם שמצביע על דמות תמיםת וחסידית נאיבית.

הדמויות המרכזיות הן: חיה'לה (הבת), מקס (המורה המשכיל), קוני למל (החתן המיועד והנאיבי), ר' פנחס'ל (אביה של חיה'לה), קלמן השדכן וליבניו (בתו), ור' שלמניו (אביו החורג של קוני).

ר' פנחס'ל רוצה לשדך את בתו חיה'לה לחסיד אדוק. חיה'לה אוהבת את מקס, המורה המשכיל.
קלמן השדכן מוצא מועמד הולם: קוני למל, בן חורג של ר' שלמניו. קוני הוא עיוור בעין שמאל, צולע, מגמגם ונאיבי.

מקס מזהה את קוני ומציע להתחפש לו. הוא מגיע לבית השדכן כהחתן ומפתה את ליבניו לברוח עמו. חיה'לה, שמצפה למקס המחופש, מבלבלת בין השניים.

הקוני האמיתי נבהל כשהוא שומע שחיה'לה אינה שומרת על אמונות החסידים. מקס מדמה סצנה מיסטית כדי לשכנע את ר' פנחס'ל שהמנהג והתורה עומדים על מקומם. סטודנטים מתחפשים לרוחות ודוחפים את הסיפור לכיוון הנכסף.

בסוף פותר ר' שלמניו את הבלבול. מקס נשא את חיה'לה וקוני מקבל את בת השדכן. הסטודנטים מגרשים את החסידים, ומקס מדגיש את ערך ההשכלה בשיר.

המחזה משקף את עימות התקופה בין המשכילים לחסידים. קוני למל מצטייר כמטונימי, דמות שמייצגת, בהגזמה, את כל היהדות האדוקה שהמחבר מבקר.

זוהי קומדיה של טעויות: החלפת זהויות מובילה להומור ולניצחון אהבת הנוער מול הצד המשמר. ההומור פונה בעיקר לקהל המשכיל, וזה תרם להצלחה ולפופולריות של המחזה. שילוב שירים וריקודים מעמיק את ההשפעה הבימתית.

המחזה הוצג לעתים קרובות בתיאטראות בישראל ובעולם. ב-1966 הופק סרט קומי מעובד על המחזה, שזכה לשני סרטי המשך.

תרגום ראשון לעברית הופיע סביב שנת 1900. התרגום נעשה על ידי מרדכי אזרחי תחת שם העט מר-דרור.

="שני קוני למל" או "הקנאי" הוא מחזה קומי מאת אברהם גולדפדן.

גולדפדן נחשב לאבי התיאטרון ביידיש. יידיש (שפה שדיברו יהודים במזרח אירופה). המחזה נכתב בסוף שנות ה-1870.

המילה "לעמל" פירושה כבשה. "קוני למל" אומר בקירוב "כבשה טיפשה". השם מתאר דמות נאיבית וחסידית.

חיה'לה, הבת
מקס, המורה שאהובה חיה'לה
קוני למל, חתן מוצע, תמים
ר' פנחס'ל, אביה של חיה'לה
קלמן השדכן וליבניו, השדכן ובתו
ר' שלמניו, אביו החורג של קוני

אב בשם ר' פנחס'ל רוצה לשדך (לארגן נישואין) את בתו לחסיד אדוק. חיה'לה אוהבת את המורה מקס.
מקס מחליט להתחפש לקוני למל. הוא נכנס לבית כחתן ומפתה את ליבניו לברוח איתו.

הקוני האמיתי מגיע ומבולבל. בסוף ר' שלמניו מסביר מי באמת מי. מקס מתחתן עם חיה'לה, וקוני מתחתן עם בת השדכן.

המחזה מציג את הנוער וההשכלה מול שמירה עיוורת על מנהגים. זה גם סיפור מצחיק של טעויות וזהויות משובשות. יש שירים וריקודים, לכן קהל אהב את ההצגה.

המחזה הועלה הרבה בתיאטראות. ב-1966 יצא סרט על הספר. היו לו גם שני סרטי המשך.

בסביבות שנת 1900 יצא תרגום לעברית על ידי מרדכי אזרחי (מר-דרור).