שער יפו

שער יפו (בערבית: באב אל ח'ליל, משמעות: "שער חברון") הוא אחד משמונת שערי חומת העיר העתיקה בירושלים. השער ניצב במרכז החומה המערבית ונקרא על שם הדרך העתיקה שהובילה מזרחה-מערבה אל יפו ונמל יפו. השם הערבי מצביע על הדרך המוליכה דרומה לחברון.

חומת ירושלים שנראית היום נבנתה בחצי הראשון של המאה ה-16 בידי הסולטאן סולימאן הראשון (הסולטאן הוא השליט). כתובת חנוכת השער מורה שהוא נבנה בשנת 1538. בתקופה העות'מאנית השער ננעל בלילה והפעלת חאן (מלון דרכים) קרוב לשער שירת את מגיעי העיר. מאז 1860 החל השער להיפתח גם בלילה, בעקבות דרישת צליינים רוסים שנבנו לידו.

במחצית ה-19 השתנתה תנועת המבקרים בעיר, ושער יפו הפך לנקודה מרכזית יותר עם התפתחות דרך יפו והשכונות שממערב לעיר העתיקה. בשנת 1889 נפתח פתח נוסף מצפון לשער שהגביר את התנועה והמסחר באזור.

בשנת 1898 מולא חלק מהחפיר (חפיר = תעלה או ביצור סביב מצודה) ליד מגדל דוד כדי להכשיר רמפה כניסה לכבוד ביקור קיסר גרמניה וילהלם השני. כך נוצר מעבר רציף שמאפשר לראשונה כניסת מרכבות וכלי רכב אל העיר העתיקה. הפתח הזה משמש עד היום כמעבר בין העיר החדשה לעיר העתיקה.

ב־1917 נכנס הגנרל הבריטי אדמונד אלנבי דרך שער יפו וסימל את כיבוש ירושלים במלחמת העולם הראשונה. אלנבי ירד מסוסו ונכנס ברגל כמעשה כבוד לעיר הקדושה. ב־1922 הורה המושל הבריטי רונלד סטורס לפרק את מגדל השעון מעל השער; מגדל שעון אחר נבנה בכיכר אלנבי. הבריטים גם פינו את הבתים והחנויות שבצמוד לחומה בשנות ה-40, כדי לחשוף את חזית החומה.

במהלך המנדט הוקמה ברחבה מדרום לשער עמדה עגולה של שוטר תנועה, שהוסמכה כ"קילומטר אפס" למדידת מרחקים מירושלים.

במהלך מלחמת העצמאות ב־1948 נלחמו כוחות על גישת השער; אז נותרו באזור כלי רכב משוריינים חסומים. בהסכמי הפסקת האש ניצב השער על גבול שטח ההפקר ונשאר סגור במשך שנים רבות. לאחר מלחמת ששת הימים ב־1967 נפתח השער מחדש וחידש את הקשר בין העיר העתיקה לחדשה. באזור הוקמו טיילת וגן ציבורי, ונבנו חניונים ומדרחוב ממילא כגישה לעיר העתיקה.

בשנת 1975 הופיע השער על שטרות כסף ישראליים. בדצמבר 2015 אירע בסמוך לשער פיגוע דקירה שבו היו הרוגים.

השער נמצא סמוך למצודת מגדל דוד, מעל יובל קצר שנקרא נחל המצודה. מיקום זה אילץ את בוני החומה ליצור כיפוף בקו החומה, ובנקודת הכיפוף מוצב השער.

השער תוכנן כהגנה: הכניסה עוברת דרך בית שער שמאלץ את הנכנס לפנות 90° שמאלה ("שער תפנית"), כדי למנוע פריצת ירי או פרשים. בנוסף היו דלתות עץ כבדות מחופות בברזל, פתח קטן שנשמר בשעות היום לביקור מבוקר, חרכי ירי בקומה השנייה, ואפשרות לשפוך שמן רותח דרך משיקולי (מרפסת שטוחה ללא רצפה).

חזית השער מעוטרת בקשתות ובאבני משקוף רבות שנראות כאילו נלקחו ממבנים ישנים בעיר. יש בו תבליטים וצורות גאומטריות, משיקולי על גב שלוש אומנות מעוטרות וגג משולש, וכן אלמנטים של מגדל שמירה קטן ומשיניות חומה.

בתוך השער יש כתובת יוצאת דופן הדומה לשהאדה המוסלמית: "אין אלוהים מלבד אללה ואברהם ידיד אללה". השם הערבי של השער "באב אל ח'ליל" מתייחס לאברהם (הידוע כאל-ח'ליל), שלפי המסורת קבור בחברון.

שרידי בתים ודוכנים שפונו על ידי הבריטים נראים בסימנים על קירות השער: תבנית משולש שריד לגג קומת בית ושולי גגון שחפה על דוכני רוכלים. כמו כן מופיע בבסיס חזית השער סימון גובה (בנצ'מרק) של הקרן לחקר ארץ ישראל.

הרחבה הפנימית מול שער יפו נקראת כיכר עומר אבן אל ח'טאב. היא חולשת על השוק המרכזי של העיר העתיקה, מצודת מגדל דוד ומתחם כנסיית המשיח. בעבר שימשה המרכז העירוני של העיר וסביבה היו מוסדות תרבות ומסחר, ובהן תחנת דיליז'אנס וביתן בצלאל.

מגדל דוד היא המצודה שעל הגבעה הגבוהה ביותר בעיר העתיקה, שצפתה על גיא בן הינום ונחל צולב. המצודה הגנה על העיר במשך דורות ושימשה מרכז שלטוני וצבאי. כיום יש במצודה מוזיאון לתולדות ירושלים. שמה אינו קשור ישירות לדוד המלך.

מאז סוף המאה ה-19 נחשב קילומטר האפס של ירושלים לנקודה ברחבה שמחוץ לפתח בחומה ליד שער יפו. בתקופת המנדט עמדה שם עמדה מוגבהת של שוטר שהוגדרה כנקודת המוצא למדידות מרחקים.

ב־1907 הוקם מגדל שעון על גג השער, בגובה כ־13 מ', עם ארבעה לוחות שעון ופעמון. המגדל פורק ב־1922 לפי הוראת השלטון הבריטי.

ביתן בצלאל הוקם ב־1912 מחוץ לחומה, והציג יצירות של בית הספר לאמנות בצלאל לתיירים. לידו עמד סביל עות'מאני (מבנה לשתיית מים), שנבנה בתקופה העות'מאנית.

שער יפו הוא אחד השערים בעיר העתיקה של ירושלים. בערבית קוראים לו "באב אל ח'ליל" שמשמעותו "שער חברון".

החומה סביב ירושלים נבנתה במאה ה-16 בידי הסולטאן סולימאן (שליט גדול). שער יפו נבנה בשנת 1538. בעבר השער היה סגור בלילה. מאוחר יותר השער נפתח גם בלילות כדי לאפשר לצליינים להיכנס.

בשנת 1898 מלאו חלק מהחפיר (חפיר זה תעלה סביב המצודה) והכינו רמפה. כך יכלו מרכבות וכלי רכב להיכנס לעיר העתיקה בפעם הראשונה.

ב־1917 נכנס אלנבי, מפקד בריטי, דרך השער ונכנס ברגל. ב־1922 הסירו את מגדל השעון מעל השער. הבריטים גם הסירו את הבתים שבצמוד לחומה כדי להראות את החומה.

בשנת 1948 היו קרבות ליד השער. אחרי מלחמת ששת הימים ב־1967 השער נפתח שוב. היום משמש השער כנקודת מעבר בין העיר החדשה לעיר העתיקה. בדצמבר 2015 קרה ליד השער אירוע דקירה קשה.

השער נמצא ליד מצודת מגדל דוד. המיקום מעל נחל קטן אילץ את הבונים לשנות את קו החומה.

הכניסה מעוצבת כך שמחייבת פנייה של 90 מעלות לפני שמכנסים לעיר. זה נקרא "שער תפנית" (שער שמכריח פנייה). היו בו דלתות עבות, חרכי ירי ומרפסת דרכה יכלו לשפוך חומרים רותחים על התוקפים.

בפנים השער יש כתובת מוזרה שאומרת "אין אלוהים מלבד אללה ואברהם ידיד אללה". השם הערבי של השער מזכיר את אברהם, שנקרא בערבית אל-ח'ליל.

ליד השער ישנה רחבה גדולה שמובילה לשוק ולמגדל דוד. פעם הייתה שם תחנת דיליז'אנס וביתן לציורי אמנות.

מגדל דוד היא מצודה גדולה שעל הגבעה. היום יש שם מוזיאון על תולדות ירושלים.

לפני כן עמד על השער מגדל שעון, שהורד ב־1922. ליד השער עמד גם ביתן בשם בצלאל, שבו הוצגו עבודות אומנות לתיירים.