שפות הודו-איראניות

שפות הודו-איראניות הן קבוצה חשובה במשפחת השפות ההודו-אירופיות. הן מדוברות בעיקר בדרום אסיה, ובאזורים של איראן, אפגניסטן ופקיסטן, וכן בהודו ובנגלהדש.

ככל הנראה מקורן באזור הערבה האוקראינית, ומשם דובריהן נדדו דרומה, מזרחה ומערבה. יש חוקרים שמקשרים את התפשטות השפות עם המצאת המרכבה.

הן התחלקו לארבע קבוצות מרכזיות: שפות הודו-אריות, שפות איראניות, שפות דרדיות ושפות נוריסטניות. המשפחה מכילה כ-300 שפות, ודובריהן מונים בקירוב 1.5 מיליארד אנשים. בין השפות הבולטות בענף ההודו-ארי אפשר למנות הינדי ובנגלית, ובענף האיראני בולטות הפרסית והניב פשטו.

השפה האם נקראת פרוטו-הודו-איראנית. פרוטו פירושו שפה קדומה שממנה התפתחו השפות הנוכחיות. בלשנים שיחזרו אותה על ידי השוואת צורות מילים ושמות בשפות עתיקות. השפות המוקדמות המתועדות כוללות את הסנסקריט הוודי, האווסטית והפרסית העתיקה.

שפות הודו-איראניות הן קבוצה גדולה של שפות. מדברים בהן הרבה אנשים.

הן נפוצות בהודו, באיראן ובמדינות קרובות. יש כ-300 שפות כאלה. כ-1.5 מיליארד אנשים משתמשים בהן.

השפות מתחלקות לארבע קבוצות חשובות: הודו-אריות, איראניות, דרדיות ונוריסטניות.

לפני זמן רב היתה שפה אחת שנקראת פרוטו-הודו-איראנית. פרוטו אומר שפה מאוד ישנה. ממנה יצאו השפות שקיימות היום. יש גם שפות עתיקות כתובות, כמו סנסקריט, אווסטית ופרסית עתיקה. חוקרים חושבים שהמרכבה עזרה לאנשים לנוע ולהפיץ את השפות.