שפתון

שפתון (ליפסטיק, אודם) הוא מוצר קוסמטי ורפואי שמורחים על השפתיים. שפתון קוסמטי מדגיש את השפתיים או מבריק אותן, ולעיתים צבעם אדום בגוונים שונים. שפתון רפואי משמש גם להגנה מהשמש ומהתייבשות.

השפתון מכיל כמה סוגי מרכיבים עיקריים: פיגמנטים (חומרים שנותנים צבע), שמנים, שעווה, חומרים שמרככים את העור, ובישום.

בבל לפני כ-5,000 שנים נשים קישטו שפתיהן בעיסות עם אבנים צבעוניות מרוסקות. המצרים העתיקים חילצו פיגמנט אדום-סגול מצמחים שכללו כספית, והשתמשו בו לשפתיים, אך הדבר פגע בבריאותם. ביוון של המאה החמישית נשים בדרך כלל לא השתמשו באיפור למעט שחקנים. ביפן העתיקה נדרש להשיג מראה מסוים בציבור, ושימשו תערובות של שעווה, דבש ופיגמנטים עדינים. קלאופטרה השתמשה בפיגמנט מארגמן שנוצר מריסוק חרקים.

במאה ה-19 המלכה ויקטוריה התנגדה לאיפור וראתה בו דבר פרובוקטיבי. נהגו גם לאסור על עלמות להתאפר לפני נישואין כדי לא להטעות. כיום שפתון מקובל ברחבי העולם.

לעתים נמצאות בשפתונים שאריות של מתכות כמו עופרת. מחקר משנת 2007 מצא עופרת ב-33 מותגי שפתונים, ובכמויות גבוהות במיוחד בכמה מותגים ידועים.

ליפ גלוס הוא תכשיר שנמרח על השפתיים כדי לתת להן מראה רטוב ומבריק. אפשר למרוח אותו מעל שפתון רגיל או ישירות על השפתיים.

שפתון לחות (באלם) מיועד להגן על השפתיים מיובש ונזקים של שמש וקור. מרכיביו כוללים שעווה, שמנים, ויטמינים וחמאת שיאה או קקאו.

שפתון, שנקרא גם ליפסטיק או אודם, מורחים על השפתיים. יש שפתונים שמדגישים את הצבע, ויש שפתונים שמגנים על השפתיים.

שפתונים כוללים צבעים, שמנים, שעווה וחומרים שמרככים את העור. הם גם יכולים להכיל ריח ותבלינים.

לפני אלפי שנים בבבל נשים צבעו את שפתיהן. במצרים העתיקה השתמשו בצמחים עם כספית לצבע, וזה פגע בבריאותם. ביוון נשים בדרך כלל לא התיאפרו. ביפן העתיקה נשים השתמשו בשעווה ודבש וצבעים עדינים. קלאופטרה צבעה את שפתיה מפירורי חרקים.

מאה-מסוימת הייתה שמרנית והמלכה ויקטוריה לא אהבה איפור. היום נשים רבות בכל העולם משתמשות בשפתון.

לפעמים נמצאות בשפתונים שאריות של מתכות כגון עופרת. חלק ממחקרים מצאו זאת בכמה מותגים.

ליפ גלוס עושה את השפתיים מבריקות. שפתון לחות (באלם) מגן על השפתיים מיובש ושמש. מרכיבים נפוצים הם שעווה, שמנים וחמאת שיאה.