שרדינג

שרדינג (באנגלית: Shredding) הוא סלנג בקרב נגני גיטרה ובאס. המילה מתארת נגינה טכנית, מדויקת ומהירה מאוד. בדרך כלל מדברים על שירים שבהם מופיעים סולואים מהירים וקטעים אינסטרומנטליים שמדגישים מיומנות.

שרדינג הפך לפופולרי בשנות השמונים בתוך ז'אנרים של המטאל וההארד רוק. שמות בולטים שקידמו את הסגנון הם אדי ואן היילן (Eddie Van Halen) ויינגוויי מלמסטין (Yngwie Malmsteen). מאותה תקופה השיטה התרחבה לתת־סוגים נוספים כמו גלאם ות'ראש, ובהמשך אומצה גם על ידי נגני כלי מיתר אחרים.

בתוך השרדינג יש טכניקות כמו טאפינג (tapping), הקשה עם אצבע נוספת על המיתר כדי להפיק צלילים מהירים, וסוויפינג (sweep-picking), פירוט מהיר של מספר מיתרים בתנועה חלקה של המפרט. שתי הטכניקות דורשות תאום בין שתי הידיים ומאפשרות להשיג רצפים מהירים ומלודיים שנראים מרשימים ונשמעים מאוד דינמיים.

שרדינג (Shredding) הוא דרך נגינה על גיטרה שמתקבלת כמאוד מהירה. זו נגינה שמדגישה מיומנות ושליטה על המיתרים.

הסגנון התפרסם בשנות ה־80 אצל גיטריסטים מפורסמים כמו אדי ואן היילן. מאז עוד להקות התחילו לשחק כך, בעיקר בסולואים.

יש שתי דרכי נגינה נפוצות בשרדינג. טאפינג (tapping), לוחצים על המיתר עם אצבע שנייה כדי להוציא צליל מהיר. סוויפינג (sweep-picking), מחליקים את המפרט על כמה מיתרים ברצף כדי לשחק מהר. שתי השיטות עוזרות לנגן רצפים מהירים ומרהיבים.