שריון לוחות

שריון לוחות הוא שריון גוף העשוי לוחות פלדה שמחוברים בעזרת מסמרות, צירים ורצועות עור. הוא הומצא באירופה בימי הביניים והעניק הגנה מצוינת מבלי לפגוע משמעותית בניידות. שריונות מקושטים שימשו גם לטקסים ולהצגה, ולכן הפכו לסמל של ימי הביניים לצד חרבות וטירות.

שימוש בלוחות מתכת להגנה נעשה כבר בעת העתיקה. דוגמה מוקדמת היא חליפת שריון מדנרה, שריון מברונזה מהאלף ה-14 לפני הספירה בתקופת יוון המיקנית. ברומא השתמשו בלוריקה סגמנטטה, שריון לוחות ממחולק במאה הראשונה לפני הספירה. אחרי קריסת רומא נהגו שוב בשריוני שרשראות וקשקשים עד שהשריון הכולל מלוחות התפתח במאה ה-14. שיא הייצור היה במאות ה-15 וה-16, כשהעיבוד והחישול השתפרו מאוד.

אזורים כגון גרמניה ומילאן (באיטליה) בלטו באומנות יצירת השריון. בסוף המאה ה-15-16 התפתח גם סגנון מקסימיליאני, שנודע בקימורים מקבילים עדינים ושפחות חידתיים מהסגנון הגותי.

שריון לוחות סיפק הגנה מקיפה, כולל על הגפיים, ובמקביל אפשר לאביר להילחם, לסייף ולעלות על סוס. בניגוד למיתוסים, אביר בשריון יכול היה לקום לאחר נפילה.

מנגנון הבסיס כלל לוח חזה ולוח גב, ירכית, שוקיות וחבקים שמגינים על הגפיים. בנוסף היו כפפות שריון (גאונטלטות), מגן צוואר (בנוור/גורגט), ברדס שרשראות מתחת לקסדה (קויפ) וקסדות שונות. משקלה של חליפה מלאה עם ריפוד וכפפות נע בין 25 ל-35 ק"ג.

השריון הגותי, נפוץ בגרמניה במאה ה-15, התאפיין בקימורים ורכסים מעוצבים (Fluting) שגביהו את החוזק והסטו חצים. מודל מאוחר, סגנון מקסימיליאן, השתמש בקימורים צרים וקווים מקבילים והשפעות ממילאן.

שריון הלוחות שינה את טקטיקות הלחימה. הוא עמיד בפני דקירות ומכות חרב רבות, ולכן פותחו נשקי מוט וגרזנים מיוחדים (כמו גרזן-חנית ופטיש קרב) שנועדו לפגוע בלוחמים משוריינים. השימוש בשריון הפחית את חשיבות המגן והוביל לאימוץ נשקים דו-ידניים בקרב.

שריון היה כבד, חם ומחניק כשהוא נלבש זמן רב. הלבישה והתחזוקה דרשו זמן וכסף, ולכן רק אצילים יכלו להרשותו. עם התפתחות אבק השרפה והרובים, ובעיקר היכולת של המוסקט (רובה אישי מוקדם) לחדור שריון, ירד השימוש בשריון. עד סוף המאה ה-19 כבר לא נותרו יחידות משוריינות לחימה באירופה.

שריון לוחות הוא שריון שעשוי מלוחות פלדה. לוחות אלה מחוברים בעזרת מסמרים, צירים ורצועות עור. הוא הגן על אבירים טוב יותר משרשראות.

הרעיון של לוחות מתכת קיים מימי קדם. נמצאה חליפה מברונזה מדנרה מיוון, בתאריך שנמצא לפני שנים רבות. גם הרומאים השתמשו בשריון לוחות שנקרא לוריקה סגמנטטה. שריון הלוחות הידוע עלה כמקצוע בימי הביניים סביב המאה ה-14. בשיאו הוא היה נפוץ במאות ה-15 וה-16.

השריון כיסה את רוב הגוף ונתן הגנה טובה. אביר בשריון יכול היה לרכב על סוס ולהילחם. חליפה מלאה שוקלת בדרך כלל בין 25 ל-35 ק"ג.

יש לוח חזה ולוח גב, שוקיות לירכיים וכפפות שריון. יש גם מגן צוואר וקסדה. מתחת ללבוש יש מעיל שרשראות וריפוד.

יש שריון גותי עם קימורים מיוחדים שהגבירו חוזק. מאוחר יותר התפתח סגנון מקסימיליאן עם קימורים צרים.

השריון הגן טוב מפני חרבות וחיצים. בגלל זה פותחו נשקים כבדים יותר שנועדו לחדור שריון.

הרובים והמשימות עם אבק שרפה נתנו קליעים שיכלו לחדור שריון. לכן בסוף המאה ה-19 כבר לא השתמשו בו לקרבות.