תאונת ת'רי מייל איילנד

תאונת ת'רי מייל איילנד אירעה ב-28 במרץ 1979 באי שלושת המילין, פנסילבניה. היא כללה התכת ליבה (התכת הליבה, הליבה הגרעינית נמסה) בכור גרעיני.

תחנת הכוח הכילה שני כורים. אחד מהם היה מושבת לתדלוק כשהכור השני סבל מכשל במערכת הקירור המשנית בשעה 4:00. הכשל גרם לעליית חום, לעצירת הטורבינה ולכיבוי הגנרטור והכור.

שסתום שנועד להיפתח בלחץ לא נסגר בגלל תקלה. האדים יצאו דרך השסתום הפתוח וחיישן (חיישן, מכשיר שמודד מצב) דיווח בטעות שהמערכת מלאה במים. המפעיל בחדר הבקרה כיבה את מערכת קירור החירום והזרמת המים הופסקה. בלי מים קרים, הטמפרטורה בליבה עלתה. כשעתיים ועשר דקות אחרי הכשל הראשוני נפגעה כיפת הכור ונשחררו חומרים רדיואקטיביים לאוויר.

בהמשך, משמרת אחרת סגרה את השסתום אחרי דליפת מעל 120,000 ליטר מים. כ-165 דקות מתחילת האירוע נרשמו קריאות של גלאים; הרדיואקטיביות הייתה אז גבוהה פי 300 מהמצופה. אחרי כעשר שעות החום התחיל לרדת, אבל חלקים גדולים בכור נמסו. בשבועות שאחר כך שוחררו כמויות של גזים רדיואקטיביים, ורק חלק קטן מהם היה יוד-131, החומר המסוכן ביותר ברשימה. לפי דיווחים רשמיים בארצות הברית, התאונה לא גרמה למקרי מוות או לפציעות.

הלקח המרכזי היה חשיבות ההתנהלות האנושית בלחץ. מערכת החירום כיוּנה ועבדה, אך טעות של מפעיל שגרמה לכיבויה אפשרה את ההתגלות של הכשלים. בעקבות זאת נעשו שינויים בהפעלת כורים ובטכנולוגיות שלהם. מאז התאונה כמעט לא נבנו תחנות גרעיניות חדשות בארצות הברית, פרט לפרויקטים שהחלו קודם לכן.

תאונת ת'רי מייל איילנד קרתה ב-28 במרץ 1979 באי שלושת המילין. הייתה שם תקלה בכור גרעיני.

כשהתקלה התחילה, מערכת הקירור הפסיקה לעבוד. בלי מים קרים הליבה התחממה מאוד. שסתום (שסתום, פתח שמשתנה פתוח/סגור) נתקע פתוח והאדים פגעו בחיישן (חיישן, מכשיר שמבדיל מצב). בגלל זה המפעיל כיבה את מערכת החירום והמים הפסיקו לזרום.

הטמפרטורה עלתה, וכיפת הכור נפרצה. שוחררו חומרים רדיואקטיביים (חומרים שיכולים להיות מסוכנים במגע ארוך). חלק קטן מהחומרים היה יוד-131, שהוא המסוכן ביותר מביניהם. הרשויות אמרו שהאירוע לא גרם למוות או לפציעות.

למדו שהאנשים בחדר הבקרה צריכים להחליט נכון בלחץ. גם שיפרו את כללי ההפעלה והטכנולוגיה של הכורים.