תאוריית קוף המים (Aquatic Ape Hypothesis, AAH) טוענת שהאבות הקדמונים של האדם עברו תקופה בסביבה מימית למחצה. התיאוריה מסבירה מספר תכונות אנושיות ייחודיות כהתאמות לחיים בסביבה של ימים רדודים, אגמים ולגונות. בין התכונות המוזכרות: כיסוי גוף דליל (עירום יחסי), הליכה זקופה, שכבת שומן תת-עורית (שומן מתחת לעור), שליטה נשימתית, מבנה אף שונה, חוש ריח פחות חד, ויכולת לשמור על חום גוף יציב.
הנוסח הפופולרי מתאר תקופה סמי-מימית באזורי חוף ואגמי השבר במזרח אפריקה בעידן הפליוקן-פליסטוקן. לפי גרסה זו, אוכלוסייה של פרימטים חיפשה מזון בחופים ובלגונות, התגלתה על ידי תהליכי ברירה טבעית (בחירה של תכונות שמסייעות לשרוד), ועם הזמן פיתחה יכולות כמו הליכה זקופה וצבר שומן.
רעיון מקורו בקשירות עתיקה; אנכסימנדרוס הציע רעיון דומה. במאה ה-20 מקס וסטנהופר הציג גרסה מודרנית ב-1942, ואליסטר הארדי קידם את הדיון בשנות ה-60. הסופרת איליין מורגן פיתחה וקידמה את התאוריה במספר ספרים משנות ה-70 ואילך. מציאת שרידים באתיופיה, כולל השלד "לוסי", משמשת כהקשר גיאולוגי לדיונים על קשר עם אגמי קדומים באזור משולש עפר.
היעדר פרווה גוף מסביר לפי התאוריה יתרון במים, בהפחתת גרירת מים ובויסות חום. יש המחזקים טיעונים אלטרנטיביים, כמו הורדת טפילים או שינויים בהתפתחות בילדים.
הליכה על שתי רגליים נחשבת כאן להתאמה המאפשרת לנוע במים רדודים תוך שמירה על ראש מעל פני המים. ביקורת מציינת כי הליכה דו-רגלית קיימת גם אצל הומינין יבשתיים אחרים.
שליטה מודעת בנשימה מוסברת כתכונה שדומה לאלה של יונקים סמי-ימיים. מורגן קישרה יכולת זו להתפתחות דיבור מאוחר יותר.
שכבת שומן תת-עורית אצל האדם מסייעת לבידוד ולציפה במים. שומן רב ביילודים מקשה על הלידה, ולכן יש הטוענים שהיה לו יתרון אבולוציוני מפצה.
הלידה האנושית קשה יחסית בגלל ראש גדול ומעבר לידה צר. בלידות במים, נולד הוולד כשהוא במים, ונושם רק לאחר החשיפה לאוויר, מה שמפחית סיכון לשאיפת משקעים.
צורת האף האנושית מוזכרת כמתאימה לנשימה בסביבה לחה. יש המקשרים צורה זו לקופים עם אורחות חיים חופיות.
אדם בעל חוש ריח פחות חד בהשוואה ליונקים רבים. במים קשה להבחין בריחות דקים, ולכן חוש ריח מפותח פחות אינו מהווה חיסרון בסביבה כזו.
טמפרטורת הגוף האנושית יציבה יחסית, תכונה שמקושרת ליונקים ימיים ועשויה לעזור בשהייה במים.
התאוריה לא נוסחה כמודל מדעי עקבי עם ניבויים הניתנים להפרכה. רוב הקהילה המדעית דוחה את הטענה המרכזית או מפקפקת בה. הביקורת מתמקדת בחוסר מתודולוגיה, בהשוואות בעייתיות ליונקים ימיים מלאים, ובהצגה פשטנית של ראיות. כן פורסמו עבודות מדעיות המאתגרות את טענות התאוריה ומנתחות את המאפיינים האנושיים בהקשר היבשתי.
מבקרים מציינים שהשיער האנושי שונה מתבנית היונקים הימיים, ושיש הסברים אחרים לעירום האנושי. בין ההסברים האלטרנטיביים: נאוטניה (שמירה על מאפייני זחילה אצל צעירים), היפרדות מטפילים, וברירה מינית.
טיעון שההליכה הזקופה נובעת ממים מותקף על ידי עובדה שהולכה דמויית שתי רגליים נפוצה במורד משפחת ההומינינים ללא צורך במעבר מימי. יש מקרים של שימפנזים והומינינים אחרים שמסוגלים ללכת על שתיים.
תאוריית קוף המים אומרת שאבותינו חיו תקופה במים רדודים. הרעיון מסביר תכונות אנושיות מיוחדות כתוצאה מאותם מים.
רעיון דומה הועלה מאז העת העתיקה. במאה העשרים אנשים כמו מקס וסטנהופר ואליסטר הארדי העלו אותו. איליין מורגן כתבה ספרים על הרעיון. נמצאו שרידים באתיופיה, ביניהם השלד "לוסי".
יש לבני האדם מעט שיער על הגוף. בתאוריה זה עוזר לשחות ולהתייבש מהר.
הליכה על שתי רגליים עוזרת ללכת במים רדודים בלי לטבוע.
אנשים יכולים לשלוט בנשימה. זה עוזר לצלול ולדבר.
יש לנו שומן מתחת לעור. השומן מחמם ועוזר לצוף במים.
תאוריה זו אומרת שיילודים יכולים להחזיק פעולה של שחייה בלידה במים.
אף האדם שונה. יש הסבר שהוא מתאים לנשימה בסביבה לחה.
אנו לא רואים ריח טוב כמו חיות אחרות. במים קשה להריח רעיונות עדינים.
גוף האדם שומר על חום יציב. זה מועיל בזמן שהייה במים.
הרבה מדענים לא מסכימים עם הרעיון. הם אומרים שחסר לו ניסוח מדעי ברור ושהראיות לא מספיקות.
תגובות גולשים