'על העיוורון' (1995) הוא ספר מפורסם של הסופר הפורטוגי ז'וזה סאראמאגו, זוכה פרס נובל לספרות. הספר משתמש בעיוורון גם כמטפורה חברתית, ולא רק כתופעה רפואית.
בצורה לא שגרתית, הדמויות חסרות שמות פרטיים. הן מזוהות בתיאורים חיצוניים כמו "הרופא", "אשת הרופא", "נהג המונית" ו"הבחורה עם המשקפיים הכהים". הבחירה הזאת מדגישה אובדן הפרט והנטייה של החברה לקטלג אנשים לפי סימנים חיצוניים.
פרט נוסף הוא היעדר כותרות ומספרי פרקים לאורך כל הספר. חוסר הסימון הזה מקשה על ההתמצאות ויוצר אצל הקורא תחושת בלבול ועיוורון.
סאראמאגו שם דגש על המושג "עיוורון חברתי", חוסר היכולת לראות את המורכבות האמיתית של אנשים, כשנותנים משקל רב מדי לסימנים חיצוניים ותארים.
הספר יצא ב-1995. המחבר הוא ז'וזה סאראמאגו. הוא קיבל פרס נובל. פרס נובל זה פרס גדול לסופרים.
בסיפור יש רעיון של עיוורון. כאן העיוורון הוא גם רעיון, לא רק לא לראות בעיניים. בדמויות אין שמות. קוראים להן בתיאורים כמו "הרופא" או "הבחורה עם המשקפיים". משקפיים = זכוכית שאנשים שמים על העיניים.
גם הפרקים אינם מסומנים במספרים. זה עושה קצת בלבול. כך המחבר מראה "עיוורון חברתי". עיוורון חברתי = קושי לראות מי אדם באמת, מעבר למראה.
תגובות גולשים