תוכנית אפולו

תוכנית אפולו (Apollo) הייתה פרויקט החלל של נאס"א בשנות ה־60 וה־70. המטרה המרכזית הייתה להנחית אדם על הירח ולהחזירו לכדור הארץ. הנשיא ג'ון פ. קנדי קבע ב־1961 את היעד הזה, והוא הושג כאשר אפולו 11 נחתה ב־20 ביולי 1969. ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין היו האנשים הראשונים שהלכו על הירח. המשימה האחרונה לנחיתה התבצעה בדצמבר 1972 (אפולו 17).

התוכנית נולדה בזמן המלחמה הקרה ובמרוץ החלל בין ארצות הברית לברית המועצות. לאחר תקלות מוקדמות ושיגורים סובייטיים מוצלחים, קנדי דחף להשקעה גדולה כדי להקדים את היריבה במדד היוקרה הטכנולוגי.

נאס"א בחרה בשיטת LOR, "מפגש במסלול סביב הירח" (Lunar Orbit Rendezvous). משמעותה: צמד כלי טיס, תא פיקוד/שירות (CSM) ומכונית נחיתה ירחית (LM). ה־LM נחת על הירח וה־CSM נשאר במסלול סביבו. שיטה זו דרשה פחות דלק ואיפשרה משגר קטן יותר מ'טיסה ישירה'.
(הסברים: משגר = רקטה ששוגרת לחלל; CSM = חדר הפיקוד ותא השירות; LM = רכב נחיתה לירח.)

נאס"א עמדה מול אתגרים טכנולוגיים, ארגוניים וכלכליים: פיתוח משגר חזק (סטורן V), מנועים גדולים כמו F‑1 ו־J‑2, ותכנון חללית במשקל גדול. התוכנית גייסה מאות אלפי עובדים ועזרה בעבודה של אלפי חברות.

למרות רוב ההצלחות, היו תאונות כואבות. ב־1967 פרצה שרפה בתא הפיקוד של אפולו 1, ושלושת בעלי הצוות נספו. ב־1970, באפולו 13, אירעה פיצוץ במכל חמצן בתא השירות. הצוות ניצל בעזרת רכב הנחיתה (LM), ששימש כ"סירת הצלה" עד החזרה הבטוחה לכדור הארץ.

CSM (תא פיקוד/שירות) נשא את הצוות והחזירו לכדור הארץ. ה‑LM (רכב הנחיתה) נשא שני אסטרונאוטים בין המסלול לירח והחזרה. המשגר העיקרי היה סטורן V, המשגר העוצמתי ששיגר את משימות הירח.

אחרי אפולו 11 שוגרו עוד שישה שיגורים לאזור הירח; ששת האילוצים המאוישים שיצאו ונחתו על הירח היו אפולו 11, 12, 14, 15, 16 ו־17. אפולו 13 לא נחתה בגלל התרגיל בחלל, אך הצוות חזר בבטחה. התוכנית הביאה לכדור הארץ כ־381.7 ק"ג דוגמאות ירחיות.

התוכנית קידמה טכנולוגיות רבות: מחשבים קטנים, מנועים, תקשורת, חומרים ועיבוד מדויק. ציוד ואולמות שנבנו מוצגים כיום במוזיאונים. בשנת 2019 הכריזה נאס"א על תוכנית ארטמיס, עם כוונה להנחית מחדש אסטרונאוטים על הירח.

אפולו הייתה פרויקט ענק עם הצלחות טכנולוגיות והשפעה תרבותית רבה. היא הוכיחה האפשרות של נחיתת אדם על גוף שמימי והשאירה מורשת מדעית וטכנולוגית שנמשכת עד היום.

אפולו הייתה תוכנית חלל של נאס"א בשנות ה־60 וה־70. המטרה הייתה לשלוח בני אדם לירח ולהחזירם בשלום.

ב־1961 הנשיא ג'ון קנדי אמר שצריך לנחות על הירח לפני סוף העשור.

ב־20 ביולי 1969 ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין נחתו על הירח. ארמסטרונג היה הראשון שצעד על פני הירח.

הם שוגרו ברקטה גדולה בשם סטורן V. בציוד היו שני חלקים: תא פיקוד (CSM), "המעבורת" ששמרה על הצוות, ורכב נחיתה (LM), "הסירה" שנחתה על הירח.
(הסבר מילים: רקטה = משגר; CSM = תא פיקוד/שירות; LM = רכב נחיתה ירחי.)

ב־1967 פרצה שרפה באימון באפולו 1. שלושה אסטרונאוטים נהרגו. ב־1970 באפולו 13 קרה פיצוץ, והצוות ניצל בעזרת ה‑LM, שפעל כסירה.

שש משימות נחתו על הירח בין 1969 ל־1972. הם הביאו 381.7 ק"ג של אבנים מהירח לכדור הארץ.

התוכנית הראתה שאפשר להגיע לירח. היא גם פיתחה טכנולוגיה ושינתה את הדרך שבה אנשים חשבו על כדור הארץ.

נאס"א מתכננת לחזור לירח בתוכנית שנקראת ארטמיס. זה קורה הרבה אחרי אפולו.