תוכנית ההתנתקות הייתה מהלך של פינוי חד־צדדי של כל ההתנחלויות הישראליות, וכוחות צה"ל, מרצועת עזה ובצפון השומרון חזרה לגבולות הקו הירוק. התוכנית בוצעה בקיץ 2005 תחת ממשלתו של אריאל שרון. שרון הציע את התוכנית ב-2003, הממשלה אימצה אותה ב-2004, והכנסת אישרה חוק ליישומה בפברואר 2005.
בפועל בוצע הפינוי באוגוסט, ספטמבר 2005. צה"ל והמשטרה פינו כ-8,000 מתנחלים מ-21 יישובים ברצועת עזה. פינוי ארבע ההתנחלויות בצפון השומרון הושלם עשרה ימים לאחר סיום הפינוי בעזה.
אחרי מלחמת ששת הימים שלטה ישראל ברצועת עזה מאז 1967. רוב ההתיישבות היהודית ברצועה התמקמה בגוש קטיף ובאזורים נוספים. במסגרת הסכמי אוסלו הועברה רצועת עזה לשליטת הרשות הפלסטינית בשלבים, אך במהלך האינתיפאדה השנייה (ההתקוממות הפלסטינית שהחלה ב-2000) גברו הפיגועים והמתיחות הביטחונית.
שרון נימק את ההחלטה בשיקולים ביטחוניים וכלכליים. הוא טען שהיציאה מרצועת עזה תקטין את החיכוך עם האוכלוסייה הפלסטינית, תקל על צה"ל ותשפר את מצבה הביטחוני של ישראל בטווח הארוך. יועצו דב ויסגלס ציין גם שיקולים פוליטיים, כמו רצון לעצור או להקפיא תהליך מדיני מסוים.
התוכנית הוצגה בהקשר של מהלכים מדיניים עולמיים, כמו יוזמת השלום הערבית ומפת הדרכים של ארצות הברית.
התוכנית עוררה מחלוקת קשה, גם בתוך הליכוד. במשאל פנים בקרב מתפקדי הליכוד נדחתה התוכנית, אך שרון המשיך בה. ב-26 באוקטובר 2004 אישרה הכנסת גירסה מתוקנת של התוכנית. חוק היישום (חוק פינוי-פיצוי) אושר ב-16 בפברואר 2005. עתירות לבג"ץ נגד חלק מסעיפי החוק נדחו ברובן, אם כי בג"ץ ביטל סעיפים שהגבילו פיצויים.
התוכנית זכתה לתמיכה בציבור הישראלי ברוב משתנה של כ-50%, 60%, אך עוררה התנגדות רחבה במיוחד בקרב הימין והציונות הדתית. המחאה נגד ההתנתקות צברה צורה ציבורית גדולה והשתמשה בצבע הכתום כסמלה. היו הפגנות ענק, שרשרות אנוש, תפילות המוניות ופעולות מאורגנות אחרות. חלק מהמחאות היו לא אלימות; תחומים קיצוניים ניסו לחסום דרכים ולעודד סרבנות פקודה בקרב חיילים.
בעת הפינוי הייתה גם אלימות מוגבלת במקרים ספציפיים, ומסרו דיווחים על שימוש בכוח מצד כוחות הביטחון ועל תלונות מצד מפונים. חלק מהאירועים עוררו חקירות ותלונות רשמיות על התנהלות לא ראויה.
היישום חולק לשלביו: הזמנה להתפנות מרצון, מעקב, ופינוי בכוח במקומות בהם הייתה סרבנות. המפונים רוכזו תחילה במקומות אירוח זמניים, לעיתים בבתי מלון, עד למציאת פתרונות קבע. חלק מהמבנים הציבוריים ושרידי היישובים הוחרבו או הושחתו בסיום היציאה. צה"ל פינה ותיעל תשתיות צבאיות ובעת הצורך הרס חלק מהן.
למרות הבטחות, שיקום מפוני גוש קטיף וצפון השומרון נחל כישלונות ומחאות. מנהלת סל"ע (מנהלת סיוע למפוני חבל עזה) נקראה לנהל את ההעברות והקליטה. רבים נשארו בבתי מלון ובקרווילות חודשים רבים. ועדת חקירה ממלכתית קבעה שהממשלה והמנהלת כשלו בתכנון ובביצוע השיקום.
לאחר היציאה הוקמה ברצועת עזה ממשלה שבה זכתה חמאס בבחירות ב-2006, והוא השתלט בכוח ב-2007. מאז התנהל עימות מתמשך בין ישראל לרצועה, שכלל מבצעים צבאיים, ירי רקטות והטלת סגר מצד ישראל. חלקים מהדיון הציבורי והפוליטי הצביעו על קשר בין ההתנתקות להתפתחויות אלה, אך גם קיימת עמדה שרואה בהתנחלות בעזה נטל בטחוני קודם.
לגבי מעמדה המשפטי של רצועת עזה נמשכו ויכוחים: גם לאחר היציאה טענו חלקים כי ישראל ממשיכה לשלוט בהיבטים רבים ולכן נחשבת ככוח כובש על פי טענות בינלאומיות. הכנסת חוקקה חנינה לאנשים שהשתתפו בהפגנות נגד ההתנתקות.
עם השנים היו שינויי עמדות בקרב פוליטיקאים ותומכים. חלקם ביקרו את התוכנית או את אופן ביצועה. הוקמו יוזמות להנצחת זכר ההתיישבות בגוש קטיף ובצפון השומרון: מוזיאון, מרכז הנצחה ואתרים המנציחים את היישובים והחוויות של המפונים.
כ-8,000 מתנחלים פונו מרצועת עזה, וכ-680 תושבים פונו מצפון השומרון. בפינוי השתתפו כ-42,000 חיילים ושוטרים. עלות התקציב המוערכת נעשתה במספר דוחות, ואומדן סופי צוין במאות מיליוני עד מיליארדי שקלים, כולל עלויות פיצויים, דיור זמני והוצאות ביטחוניות.
תוכנית ההתנתקות היתה החלטה של מדינת ישראל לפנות את כל היישובים הישראליים מרצועת עזה. "התנתקות" פירושו יציאה במקום שבו יש קהילה שנמצאת בקרבת אנשים אחרים.
התוכנית הופעלה בקיץ 2005. מי שהציע אותה היה ראש הממשלה אריאל שרון. רבים פונו מבתיהם ועברו למקומות חדשים.
אחרי מלחמת ששת הימים של 1967 שלטה ישראל בעזה. במשך השנים היו שם ישובים ישראליים רבים, בעיקר בגוש קטיף.
שרון אמר שזה יעזור לביטחון של ישראל. זאת אומרת, שצה"ל ומערכת הביטחון יוכלו לפעול יותר בקלות. היו גם טענות פוליטיות וכלכליות.
לפני שמפסידים בכוח אפשר היה להתפנות מרצון. מי שלא רצה פונו על ידי חיילים ושוטרים. משפחות נשארו בתחילה בבתי מלון ובמקומות זמניים.
היה קשה לשקם את החיים של האנשים שהפונו. רבים התלוננו שהפתרונות היו לא מספקים. אחר כך פרחו בעיות ביטחוניות ברצועה. ב-2006 עלתה לשלטון תנועה בשם "חמאס" (שם של תנועה פוליטית וביטחונית). מאז היו עימותים, ירי וריב בין הצדדים.
יש מי שחושבים שצריך לזכור את היישובים שפונו. הקימו מוזיאון ואתרים לזיכרון. יש גם חילוקי דעות האם ההחלטה הייתה טובה.
כ-8,000 מתנחלים פונו מעזה. הפינוי קרה באוגוסט, ספטמבר 2005.
תגובות גולשים