תוכנית מורגנטאו

תוכנית מורגנטאו הייתה רעיון לארגון מחדש של גרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה. המטרה המרכזית הייתה לנטרל את היכולת התעשייתית של גרמניה, כדי למנוע ממנה לפתוח במלחמה שוב.

את התוכנית הציע הנרי מורגנטאו הבן, שר האוצר של ארצות הברית. ההצעה הועלתה במפגשים בין בעלות הברית, ובמיוחד בוויאדת קוויבק השנייה ב-16 בספטמבר 1944, שם הוסכם על נוסח משותף אחרי ויכוחים עם צ'רצ'יל. צ'רצ'יל הביע ספקות ודרש לצמצם את היקפה.

בחודשים שאחר כך נוצרו בין התיעוד הרשמי שתי גישות שונות: חוברת הדרכה של הממשל הצבאי דגלה בשיקום מהיר של גרמניה, בעוד שמורגנטאו דחף למדיניות שמטרתה להוריד את רמת התעשייה ולמנוע שיקום מהיר. בסופו של דבר נוסח ההנחיות האמריקאיות לכיבוש נכתב כצו JCS 1067 (צו כיבוש מספר 1067). בצו זה נכתב שיש להימנע מצעדים לשיקום הכלכלה הגרמנית, והוראות אלה נשאו משמעות מעשית קשה.

ב-10 במאי 1945 חתם נשיא ארצות הברית על JCS 1067. אנשי משרד האוצר של מורגנטאו, שנקראו לעתים "נערי מורגנטאו" (קבוצה של פקידים שהושמו בתוך מטות הכיבוש), פעלו ליישום המדיניות הזו בחודשים הראשונים אחרי המלחמה. בין האיסורים היה הגבלת ייצור נפט וגומי, איסור על יצור ספינות סחר ומטוסים, והגבלה על סיוע לפיתוח התעשייה שאינו חקלאי. איסורים אלה, יחד עם הגבלות על יבוא וסירוב לאשר משלחות סיוע, הובילו לקשיים כלכליים ולהיעדר מזון בחלקים מהאזור הכבוש.

התוכנית ספגה ביקורת מפקידי כיבוש אחרים וכלכלנים, בהם לוציוס קליי ואחרים, שראו בה טעות כלכלית. הביקורת הובילה לשינוי מדיניות: ביולי 1947 JCS 1067 הוחלף ב-JCS 1779 (צו חדש), שהכריז כי לשיקום אירופה נדרשת תרומתה של גרמניה כלכלית יציבה ופרודוקטיבית. ההחלטה התקבלה סופית ב-10 ביולי 1947 בישיבת SWNCC (ועדת תיאום של מדב״ח - מדינה, מלחמה והצי). אף על פי כן, בגרסה הסופית של המסמך נותרו כמה מרכיבים מרכזיים של רעיונות מורגנטאו.

בעקבות השינוי החלו אנשי "נערי מורגנטאו" להתפטר המוניות, אך לפני שעזבו ארגנו פעולות שפגעו במערכת הבנקאית הגרמנית. הם חתכו קווי אשראי בין בנקים והגבילו מימון לטווח קצר, צעד שהקשה עוד יותר על שיקום התעשייה.

השינוי הגדול במדיניות הכיבוש, ולקראת סוף העשור רפורמת המטבע של 1948, אפשרו את תחילת ההתאוששות הכלכלית של גרמניה. ההתאוששות הזו מוכרת היום כ"נס כלכלי". במקביל, בהקשר האירופי הוסרו חלק מהמגבלות על ייצור הפלדה, וגרמניה הצטרפה ב-1951 לקהילת הפחם והפלדה האירופית (ECSC). תהליך זה העביר חלק מהסמכויות על חבל הרוהר לגורמים אזוריים.

בתקופה העכשווית קבוצות ימניות קיצוניות מציגות את תוכנית מורגנטאו באופן מפורש כ"תוכנית רצח יהודית" שנועדה לשעבד את גרמניה. טענה זו משמשת כיום כנרטיב פוליטי קיצוני ולא כהסבר היסטורי אחד-ללא-שאר ההקשרים.

תוכנית מורגנטאו הייתה רעיון אחרי מלחמת העולם השנייה. המטרה הייתה להחליש את התעשייה בגרמניה. תעשייה = מפעלים וייצור.

את התוכנית הציע הנרי מורגנטאו, שר האוצר של ארצות הברית. ב-1944 דנו בעלות הברית בתוכנית. צ'רצ'יל התכווץ אבל אישר גרסה מצומצמת.

ב-1945 נכתבה פקודה אמריקאית בשם JCS 1067. זהו צו כיבוש - הוראות לממשל הצבאי. בצו נאסר לעזור לשיקום התעשייה של גרמניה. זה גרם לחוסר מזון וקושי בכלכלה.

אנשי מורגנטאו שימשו בהפעלת ההוראות. רבים מהם עזבו ב-1947, אחרי ששינו את הצו ל-JCS 1779. צו זה קבע שגרמניה צריכה לעזור לכלכלת אירופה.

בשנים הבאות הוחלה רפורמת מטבע ב-1948. גרמניה התחילה להתאושש ואת זה קוראים "הנס הכלכלי". ב-1951 גרמניה הצטרפה לקהילת הפחם והפלדה של אירופה.

כיום יש מי שמציג את התוכנית בדרכים קיצוניות. זה חלק מהסיפור ההיסטורי.