תולדות האמנות עוסק בהיסטוריה של האמנות החזותית. התחום בוחן איך אמנות משתנה עם הזמן, וכיצד החברה והתרבות מעצבות את האמנות ולהיפך. ההיסטוריונים משתמשים בכלים ממדעים אחרים, כגון איקונוגרפיה (חקר סמלים ותמונות), סוציולוגיה, פסיכולוגיה, ארכאולוגיה ופילוסופיה.
מקורות התחום נמצאים כבר בעת העתיקה. פליניוס הזקן כתב את ה"תולדות הטבע" והציג מידע נרחב על אמנים ויצירות. במאה ה-13 הופיעו חיבורים פרובנסליים שמדברים גם על ביוגרפיות של יוצרים, וקשרו את דמות האמן לדמויות כמו הטרובדור.
הרנסאנס העלה את מעמד האמנות והפך אותה לנושא למחקר. פיליפו וילאני הכניס ביוגרפיות של ציירים לכרוניקות העירוניות. לורנצו גיברטי חיבר את ה"פירושים" (Commentarii) ויצר תפיסה היסטורית ראשונית של אמנות כרצף כרונולוגי. ג'ורג'ו ואזארי נתפש לעיתים כאבי התחום, בעקבות ספרו "חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים" (1550, מהדורה שנייה 1568), שבו תיאר אמנים ובחן את מהות האמנות דרך חייהם. ג'ובאן פייטרו בלורי המשיך מסורת זו ברומא במאה ה-17.
במאה ה-18 וינקלמן (1717, 1768) הדגיש את משמעות היצירה בעיני הצופה והשתמש לראשונה במונח "תולדות האמנות". יוהאן גוטפריד הרדר הוסיף דגש על ההקשר ההיסטורי והחושי של האמנות, וקרא לזה "תבונה של היד", כלומר ידע שנובע מההכרה המעשית. יעקב בורקהרדט קישר אמנות ל'רוח התקופה' וחקר יצירות בהקשר חברתי ותרבותי.
לימים אלויס ריגל התמקד בהתפתחות סגנונות ואיך סגנון משתנה בהקשר ההיסטורי. היינריך ולפלין חידד את הניתוח החזותי של היצירות, תוך שימוש בכלים פסיכולוגיים ופילוסופיים. גרשם קורט פרייער פיתח גישה מרקסיסטית שטענה שאמנות משקפת ומעוררת שינויים בתודעה החברתית.
המוזיאונים הציבוריים הופיעו בעיקר במאה ה-18. לפני כן היו אוספים אישיים שנקראו Wunderkammer (חדרי פלאות), שבהם ערבבו אמנות ופריטים טבעיים. היום אוספי מוזיאון ממוינים לפי תקופות, אזורים וסוגי מדיה (ציור, הדפסים, קולנוע וכדומה). בחקר תולדות האמנות נהוג לחלק את האמנות לתקופות כמו אמנות פרהיסטורית, קלאסית, ימי הביניים, רנסאנס, קדם מודרנית, מודרנית ומאה העשרים. קיימות גם חלוקות לפי מדינות ואזורים, לדוגמה אמנות בארץ ישראל או בארצות הברית.
תולדות האמנות בודק את ההיסטוריה של ציורים ופסלים. זהו חקר של איך אמנות השתנתה עם הזמן.
לפני הרבה שנים כתב פליניוס הזקן על אמנים וסיפר על יצירות. במאה ה-13 כתבו גם על חיי יוצרים.
ברנסאנס האמנות קיבלה כבוד גדול. גיברטי כתב ספר על ההיסטוריה והטכניקות של האמנים. ואזארי כתב ספר על חיי הציירים ב-1550. הספרים האלה עזרו לראות אמנות כהיסטוריה.
במאה ה-18 וינקלמן אמר שיש להסתכל על היצירות כפי שהצופה רואה אותן. חוקרים אחרים בדקו איך תקופות שונות ועובדות חברתיות משפיעות על האמנות.
לפני היו "חדרי פלאות" (Wunderkammer), שבהם היו אוספים מבולגנים. מאז המאה ה-18 התחילו מוזיאונים ציבוריים. מוזיאונים שמים סדר לפי זמן, מקום וסוג עבודה.
תקופות נפוצות: אמנות פרהיסטורית, אמנות קלאסית, ימי הביניים, רנסאנס, אמנות מודרנית.
תגובות גולשים