תור היירדאל

תור היירדאל (1914, 2002) היה הרפתקן וחוקר נורווגי. הוא עסק בארכאולוגיה ניסויית, אתנוגרפיה, וגיאוגרפיה. היירדאל ידוע בעיקר בזכות מסע קון-טיקי (1947), שבו הפליג על רפסודה, סירה שטוחה מבולי עץ קשורים, מפרו לאיי טואמוטו. המסע נועד להדגים שמסעות ימיים ארוכים היו אפשריים לתרבויות קדומות.

נולד בלרוויק בנורווגיה. בילדותו התעניין בזואולוגיה ובלימוד על טבע. למד זואולוגיה וגיאוגרפיה באוניברסיטת אוסלו. אחרי מחקרים ראשוניים בפולינזיה התיישב לזמן קצר בפאטו היווא עם אשתו הראשונה, ליב. שם החל לחשוב מחדש על מוצא תושבי פולינזיה.

בפאטו היווא חקר חיות וצמחים ולמד מסורות מקומיות. הוא שם לב לדמיון בין חלק ממנהגי האי לחפצים מאמריקה הדרומית. התנסויות אלה השפיעו על התיאוריה המרכזית שלו.

המשלחת הפליגה ברפסודה שנבנתה מעצי בלזה (עץ קל). הצוות השתמש בטכניקות ובמזון כפי שנעשה בעבר. לאחר 101 יום וכ־8,000 קילומטרים, הרפסודה הגיעה לשונית האלמוגים של רארויה. המסע הראה שעקרונית תושבים קדומים יכלו לעבור מרחקים גדולים בים. הספר והסרט על המסע הפכו ללהיטים עולמיים.

היירדאל טען שפולינזיה יושבה חלקית על ידי מהגרים מאמריקה הדרומית. זוהי גרסה של דיפוזיוניזם, רעיון שאומר שרכיבים תרבותיים התפשטו בין אזורים. הוא הציע גם תרחישים מורכבים יותר על גלגולי הגירה שונים.

חוקרים רבים דחו את הרעיון שההגירה העיקרית היתה מאמריקה הדרומית. ראיות לשוניות, ארכיאולוגיות וגנטיות תומכות במוצא אסייתי. עם זאת, יש עדויות למגעים בין אמריקה לפולינזיה, כמו הפצת הבטטה.

היירדאל הוביל גם ניסויים אחרים, כמו ספינות הקנים רע ורע 2 (Ra, Ra II) שניסו לבחון שיט קדום בין אפריקה ואמריקה. הוא חקר את אי הפסחא וביצע חפירות בטוקומה בפרו, בגלאפגוס, במלדיביים ובגוימאר בטנריפה. פרויקטים אלה תרמו ידע אך עוררו גם מחלוקות מדעיות.

מסעותיו חשפו בפניו זיהום ימי, והוא פעל למען שמירה על האוקיינוסים. מוזיאון קון-טיקי באוסלו מציג את הרפסודה והספינות. ארכיונו נוסף לרשימת זיכרון עולם של אונסק"ו. הוא נחשב לדמות שנויה במחלוקת: מעורר השראה ציבורית אך לעיתים שנוי במחלוקת אצל מדענים.

תור היירדאל (1914, 2002) היה חוקר והרפתקן מנורווגיה. הוא בנה רפסודה, סירה שטוחה מעצים, וקרא לה קון-טיקי. ב-1947 הפליגו הוא ושישה אנשים מפרו לאיי טואמוטו. המסע ארך 101 יום ועבר כ-8,000 ק"מ. זה הראה שאנשים קדומים יכלו לנסוע הרבה בים.

היירדאל אהב חיות וטבע. הוא למד זואולוגיה וגיאוגרפיה. עם אשתו הראשונה הוא גר בשביל זמן קצר בפולינזיה ולמד שם מסורות מקומיות.

היירדאל ניסה גם לבנות ספינות מקנים בשם רע ורע 2. הוא חקר את אי הפסחא, שם יש פסלי אבן גדולים. הוא חפר גם בפרו, בגלאפגוס ובמלדיבים.

במהלך המסעות ראה זיהום נפט והתחיל לפעול למען הים. היום אפשר לראות את הרפסודה וקבצי המסעות במוזיאון קון-טיקי באוסלו. הארכיון שלו נשמר באונסק"ו.

היירדאל התפרסם בכך שהראה שמסעות ארוכים אפשריים. הוא גם עורר ויכוחים מדעיים, אבל הרבה אנשים התעניינו בהרפתקאותיו.