תחנת החלל הבין־לאומית (ISS) היא לוויין מלאכותי מאויש, שמקיף את כדור הארץ במסלול לווייני נמוך. מאויש אומר שיש בה בני אדם שמתגוררים ועובדים עליה. התחנה נמצאת בגובה ממוצע של כ־400 קילומטר.
הפרויקט ממומן ומופעל בשיתוף חמש סוכנויות חלל עיקריות: נאס"א (ארה"ב), רוסקוסמוס (רוסיה), JAXA (יפן), CSA (קנדה) ו־ESA (אירופה).
התחנה משמשת כמעבדה ותשתית למחקרים מדעיים ארוכי טווח. חוקרים מבצעים ניסויים בביו-רפואה, כימיה, פיזיולוגיה, פיזיקה, אסטרונומיה ומטאורולוגיה. המיקרו־כבידה (חוסר כבידה קל) יוצרת תנאים מיוחדים שאי אפשר לקבל על פני כדור הארץ.
התחנה גם משמשת לבדיקת מערכות קיום חיים ולניסויים להכנות למשימות ארוכות בעתיד, כמו טיסות לירח או למאדים.
אחד הנושאים המרכזיים הוא השפעת חוסר הכבידה על גוף האדם. המחקרים בוחנים דלדול שרירים ועצמות, וצורת התמודדות רפואית. בצוותים מבצעים בדיקות כולל סריקות אולטרסאונד בהנחיה מהארץ.
מחקרים נוספים עוסקים בצמחים, התפתחות בעלי חיים, פיזיקה של נוזלים, הנדסת חומרים ותהליכי בעירה. ממצאים אלה תורמים לטכנולוגיות על פני כדור הארץ.
ההרכבה החלה בנובמבר 1998 עם שיגור היחידה זאריה. ב־2000 נשלחה זבזדה, שאיפשרה לראשונה לאייש את התחנה. הצוות המלא הראשון הגיע בנובמבר 2000 בחללית סויוז.
ההרכבה נעשתה בשילוב מעבורות, טילים רוסיים וחלליות מטען. אחרי אסון מעבורת קולומביה ב־2003, הבנייה עוכבה ושוחזרה בהדרגה עד להשלמה המעשית.
ביולי 2021 שוגרה היחידה הרוסית נאוקה, שסימנה סיום בנייה פעיל. מסת התחנה לאחר הסיום היא כ־400 טון.
לתחנה כ־15 יחידות מדוחסות אוויר למעבדות ומגורים, ומערך תומכות גדול שעליו מותקנים כ־16 לוחות סולריים גדולים ועוד כמה קטנים.
הלוחות ממירים אנרגיה סולרית לחשמל. מערכות המרה ומצברים מספקים כוח בזמן הצללה (כשהכדור הארץ מסתיר את השמש).
התחנה נעה בגובה שבין כ־278 ק"מ ל־460 ק"מ. מהירותה הממוצעת היא כ־27,744 קמ"ש והיא משלימה כ־15.7 הקפות ביום.
עקב גרר אטמוספרי נדרש לשדרג את גובהה מספר פעמים בשנה, בדרך כלל על ידי מנועי זבזדה או חלליות מטען.
התחנה מתופעלת על ידי חמש סוכנויות החלל במרכזי שליטה בכדור הארץ. באספקה ובהחלפת צוותים שימשו מעבורות אמריקאיות בעבר.
כיום מגיעים אליה סויוז ופרוגרס (רוסיה), HTV (יפן), ודרגון וסיגנוס (חברות פרטיות ואמריקאיות). בעבר שימשו גם ATV ו־Space Shuttle.
הצוותים מורכבים בדרך כלל מ־6 אנשים, אם כי מספר זה השתנה בעשורים האחרונים. מאז 31 באוקטובר 2000 יש נוכחות אנושית רציפה בתחנה.
יום עבודה כולל אימונים וניסויים, עם לוח זמנים לפי זמן גריניץ'. צוות עובד כ־10 שעות ביום ומקבל הפסקות ושינה מוגדרת.
בתחנה יש תאי שינה אישיים. מים ממוחזרים מחלונות, מקלחות ושתן כדי לשמר משאבים. מערכת קיום החיים שומרת על לחץ, חמצן ומים.
התחנה מצוידת באמצעי רפואה וציוד ניטור בריאות. ממצאים על דלדול שריר ועצם מייצרים חששות למסעות ארוכים. גם ניהול דליפות, פסולת חלל וקרינה הם אתגרים תפעוליים.
עלות הבנייה והתפעול מוערכת בכ־100 מיליארד אירו. בתחנה ביקרו עד נובמבר 2022 כ־263 אנשים מ־20 מדינות. זהו אחד המיזמים המדעיים והטכנולוגיים הבין־לאומיים הגדולים ביותר.
התחנה מפעילה תוכניות חינוכיות שמאפשרות לתלמידים לתכנן ניסויים ולשלוחם לחלל. דוגמאות בולטות הן YouTube Space Lab ותוכנית רמון Space Lab.
ניתן לראות את התחנה מכדור הארץ כנקודה מבריקה הנעה בשמיים, בעיקר אחרי שקיעה ולפני זריחה.
תחנת החלל הבין־לאומית (ISS) היא תחנה בחלל שבה גרים וחוקרים בני אדם. היא נעה קרוב לכ־400 קילומטר מעל כדור הארץ.
חמש סוכנויות חלל עוזרות לה: ארה"ב, רוסיה, יפן, קנדה ואירופה.
בתחנה עושים ניסויים שאפשריים רק בחוסר כבידה. חוסר כבידה פירושו שכל דבר צף.
חוקרים בודקים צמחים, חיות, חומרים, נוזלים וגוף האדם.
התחנה התחילה להיבנות ב־1998. היחידות הראשונות היו זאריה ואז יוניטי.
ב־2000 התחנה איישה לראשונה צוות שגר שם כל הזמן מאז.
ב־2021 הוסיפו את המודול הרוסי נאוקה.
אנשים ישנים בתאים קטנים, אוכלים ואוספים מים ממחזור. מערכות מיוחדות שומרות על חמצן ולחץ.
הם עובדים בניסויים כל יום ומתרגלים כושר.
בחוסר כבידה יש דלדול של שרירים ועצמות. זו בעיה שחוקרים מנסים לפתור.
הם גם מבצעים בדיקות אולטרסאונד מרחוק.
חלליות כמו סויוז (רוסיה), פרוגרס, HTV, דרגון וסיגנוס מביאות אנשים ואספקה.
בעבר השתמשו גם במעבורות החלל.
ממש ניתן לראות אותה מהארץ. היא נראית כנקודה מבריקה שנעה בשמיים.
התחנה שוקלת כ־400 טון.
ביקרו בה מאות אנשים ממדינות שונות.
היא עזרה למדענים ללמוד דברים שלא נראים על כדור הארץ.
תגובות גולשים