תחנת כוח גרעינית

תחנת כוח גרעינית מייצרת חשמל מחום שנוצר בביקוע גרעיני. ביקוע גרעיני (כאשר גרעינים של אטומים נשברים ומשחררים חום) מחמם מים. המים הופכים לקיטור. הקיטור מסובב טורבינה. הטורבינה מפעילה גנרטור. הגנרטור מייצר חשמל לשימוש בבתים ובבתי עסק.

לראשונה הדליקו נורה בכוח גרעיני ב-1948. התחנה הראשונה בקנה מידה מלא נפתחה ב-1956.

המערכת מחוברת כך: הכור מחמם נוזל קירור. הקיטור עובר לטורבינה. אחר כך הקיטור מתקרר וחוזר למים. זהו מעגל קבוע.

כור גרעיני הוא המיכל שבו מתבצע הביקוע. בדלק משתמשים בעיקר באורניום-235 (איזוטופ, כלומר סוג מיוחד של אורניום). סביב הליבה יש מגנים עבים שמגינים מפני קרינה.

טורבינה הופכת קיטור לאנרגיה תנועה. בחלק מהכורים המים הרדיואקטיביים לא מגיעים לטורבינה. בחלק אחר כן.

מערכת הקירור מוציאה את החום החוצה. מגדל קירור משחרר אדי מים שאינם רדיואקטיביים.

יש במתקנים מצברים (סוללות) וגנרטורי דיזל לשעת חירום. הם עוזרים לכבות את הכור בבטחה אם נופל החשמל.

קרו תאונות גרעיניות בודדות בהיסטוריה. דוגמאות ידועות הן צ'רנוביל ופוקושימה. תאונות אלו הובילו לשינויים בכללי הבטיחות.

אנשים נחלקים בדעתם על גרעין. חלקם אומרים שזה מפחית זיהום אוויר. אחרים מודאגים מפסולת רדיואקטיבית וסיכונים.

עיבוד מחדש מפריד חומרים מדלק משומש. כך אפשר להשתמש בחומר מסוים שוב. זה מפחית נפח פסולת, אבל לא מבטל את כל המסוכן.

כשהתחנה מפורקת, מנקים וטוהרים את האתר. המטרה היא שלא יישאר סיכון לציבור.

כיום יש כ-439 תחנות פעילות בכ-31 מדינות.

תגובות גולשים

התגובה תפורסם באתר לאחר אישור המערכת

עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!