"אירוויזיון" הוא חיבור של המילים Europe (אירופה) ו-Vision (חזון). השם נטבע ב-1951 כדי לקרוא לחזון מוזיקלי אירופי משותף.
תחרות הזמר של האירוויזיון היא אירוע מוזיקלי שנתי שמארגן איגוד השידור האירופי (EBU). היא התקיימה לראשונה ב-1956 בשווייץ, בהשראת פסטיבל סן רמו שבאיטליה. מאז זכו המדינות המנצחות בזכות לארח את המהדורה הבאה, מה שמאפשר להן לקדם תיירות ותרבות.
בשנים הראשונות השתתפו מעט מדינות. בתחילה הוגשו שני שירים לכל מדינה, ואופן ההצבעה היה שונה. עם השנים התרחבה התחרות, הוחלו חוקים חדשים והופעה בצבע החלה ב-1968. שינוי מרכזי הגיע ב-1975, כאשר הונהגה שיטת "שתים-עשרה הנקודות" (1, 8, 10 ו-12 נקודות), שעדיין משמשת.
במהלך השנים הושם דגש על הופעות מרהיבות, מלאות תאורה, מסכי לד ופירוטכניקה. שירים קצביים החליפו לעתים את הבלדות, ופלטפורמות כמו יוטיוב ורשתות חברתיות הפכו חשובות לקידום השירים.
עם כניסת מדינות מזרח אירופה גדל מספר המתמודדות. לכן הוכנסו שלבי סינון, ובהמשך הוחלפו בחצאי גמר. מדינות מסוימות כמו "ארבע הגדולות" (בריטניה, גרמניה, צרפת וספרד) מקבלות בדרך כלל כרטיס אוטומטי לגמר בגלל תרומתן הכלכלית לאיגוד. מאז שנות ה-2000 ולרוב כיום יש שני חצאי גמר וגמר.
כל מדינה שולחת שיר מקורי שאורכו עד שלוש דקות. המבצעים חייבים להיות בני לפחות 16 ביום התחרות. על הבמה יכולים להיות עד שישה אנשים, ושימוש בכלי נגינה על הבמה אסור מאז שהשימוש בפלייבק הפך לנורמה.
התחרות מופקת על ידי ה-EBU והרשות המארחת. תפקיד המפקח (supervisor) הוא לפקח על תקינות ההצבעה וההליך. משלחות המדינות כוללות נציגים, עיתונאים ויוצרים.
השיטה הנוכחית משלבת שתי מערכות: קולות השופטים המקצועיים וקולות הקהל, בדרך כלל בחלוקה של 50%, 50%. כל מערכת מעניקה 1, 8, 10 ו-12 נקודות לעשרת השירים המועדפים. משנים מסוימות יש שינויים טכניים נוספים, כמו אפשרות לצבעות ממדינות שאינן משתתפות.
עד 1999 היו מגבלות על השפה שבה יש לשיר. מגבלה זו בוטלה, מה שאיפשר שילובים בשפות שונות. מאז רוב השירים מבוצעים באנגלית.
אירוויזיון נחשב לאחד מאירועי התרבות הגדולים בעולם, עם מאות מיליוני צופים מדי שנה. כמה זוכים בולטים הפכו לכוכבים עולמיים, כדוגמת להקת אבבא וסלין דיון. יש לו גם השפעה חברתית ותרבותית, כולל קהל גדול בקרב הקהילה הלהט"בית.
התחרות ספגה ביקורת פוליטית, בשל הענקת קולות על בסיס יחסים בין-מדינתיים. היו מקרים של שירים שנחשדו בהטיה פוליטית ומקרים של חרמות והפסקות שידור. נושאים רגישים ומחאות שהושמעו על הבמה הובילו להחלטות איסור על פרסום מסרים פוליטיים במהלך ההופעות.
אירלנד ושוודיה הן המדינות עם מספר הזכיות הגבוה ביותר (שבע כל אחת). מספר זוכים הפכו ללהיטי ענק או השאירו חותם תרבותי על האירוויזיון.
ה-EBU ארגן פורמטים נוספים על בסיס האירוויזיון, כגון אירוויזיון הילדים ותחרויות למוזיקאים צעירים.
keywords: ["אירוויזיון", "איגוד השידור האירופי", "שיטת 12 הנקודות", "חצאי גמר", "אבבא", "זכיות - אירלנד ושוודיה", "הצבעה קהל ושופטים", "מחלוקות פוליטיות"]
"אירוויזיון" מחבר בין המילה "אירופה" והמילה "חזון". השם הומצא כדי לחבר בין מדינות במוזיקה.
זו תחרות שירים שמתקיימת פעם בשנה. כל מדינה שולחת שיר חדש.
כל שיר לא יכול להיות ארוך יותר משלוש דקות. על הבמה יכולים להיות עד שישה אנשים. המבצעים חייבים להיות בני 16 לפחות.
לפעמים יש חצאי גמר כדי לבחור מי עולה לגמר. רק עשרת הכי טובים מכל חצי גמר עולים לגמר.
הצופים בבית ושופטים מקצועיים מצביעים. הם נותנים נקודות לפי סדר: 1, 8, 10 ו-12. השיר שקיבל הכי הרבה נקודות זוכה.
כמה זוכים הפכו לסופר-כוכבים, כמו אבבא. האירוויזיון גם מפורסם במסכות, תלבושות ושירים מצחיקים.
לפעמים יש ויכוחים בין מדינות על פוליטיקה. הארגון מנסה לא לאפשר הצגות פוליטיות על הבמה.
הרבה אנשים אוהבים לצפות, לשמוע שירים חדשים ולראות הופעות צבעוניות.
keywords: ["אירוויזיון", "תחרות שירים", "3 דקות", "12 נקודות", "חצאי גמר", "אבבא", "הופעות צבעוניות"]
