תיאטרון אפי

התיאטרון האפי הונהג על ידי המחזאי הגרמני ברטולט ברכט בתחילת המאה ה-20. השם "אפי" נגזר מהמילה הלטינית/יוונית "אפוס", סיפור רחב או עלילה גדולה.

ברכט יצר תיאטרון סיפורי-לירי שמטרתו לעורר דיון פוליטי ולגרום לצופה לרצון לשינוי חברתי. הסוגה פרחה בגרמניה בין רפובליקת ויימאר לעליית הנאצים. ברכט שאף שהצופה לא ישקע רגשית בלבד, אלא יפעיל את השכל ויגיע למסקנות מעשיות.


ברכט דגל ברעיון של "ניכור העבודה". זה אומר שהאדם בעידן התעשייתי הפך לחלק ממכונה, והערך שלו הוגדר רק ככוח עבודה. התוצאה הייתה תחושת ניכור, הרגשה של זרות לחיים ולעשייה האישית. ברכט ראה בניכור כלי חשוב בהצגה: הוא רצה שהקהל יישאר מרחוק מספיק כדי לחשוב ביקורתית, ולא רק להזדהות רגשית.

במקביל, ברכט שאף לעורר חמלה ואמפתיה כלפי הדמויות. הוא ניסה לאזן בין ריחוק רגשי לבין חיבור אנושי, כדי שהצופה יזדהה אך גם יחשוב באופן פעיל ויבין שיש לו אחריות לשנות את המציאות.


המחזות האפיים מאופיינים בסגנון שמכוון ליצירת ריחוק בין הבמה והקהל. שיטות אלה נועדו לעודד חשיבה, לא לעורר תגובה רגשית טהורה. ברכט רצה שהצופה ישמע, יקשר בין רעיונות, וישקול עמדה לוגית.

התיאטרון האפי עסק בעיקר בחוסר שוויון חברתי וכלכלי. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה השתמש ברכט בסגנון זה גם לקריאות כנגד המלחמה וכתמיכה בפציפיזם, מבלי לוותר על האידאולוגיה הסוציאליסטית שלו.


ברכט השתמש באמצעים שמרחקים את הצופה מהאשליה הדרמטית. המטרה הייתה להפוך את ההצגה לכלי של מחשבה פוליטית ושיחה על שינוי חברתי.

התיאטרון האפי הומצא על ידי ברטולט ברכט בתחילת המאה ה-20. השם "אפי" מגיע מהמילה "אפוס", סיפור גדול.


ברכט דיבר על "ניכור". ניכור הוא להרגיש זרים לעבודה ולחיים. ברכט הראה זאת בהצגות כדי שהצופים יחשבו ויפעלו.

הוא רצה גם שצופים ירגישו חמלה. חמלה זו עוזרת להזדהות עם הדמויות.


המחזות יוצרים מרחק בין הבמה והקהל. המרחק הזה גורם לצופים לחשוב במקום להיסחף ברגש.

הם דיברו על חוסר שוויון וכסף. כשפרצה מלחמת העולם השנייה, ברכט השתמש בהצגותיו גם נגד המלחמה.


ברכט השתמש בכללים שמרחקים את הקהל מהסיפור. זה עזר לאנשים להבין ולרצות לשנות.