תיאטרון בישראל

התיאטרון בישראל החל כהצגות חובבניות בבתי ספר ובמושבות בסוף המאה ה-19. המסגרת המאורגנת הראשונה התפתחה ב-1905 ביפו כשהחלוצים הקימו קבוצת חובבים.


תיאטרון רפרטוארי, תיאטרון שמחזיק מספר הצגות קבועות בעונה ומציג אותן שוב ושוב. התפתחות הרפרטואר בישראל נעה בין הצגות מתורגמות לקלאסיקות ולהפקות מקור ישראליות.


בשנים הראשונות הועלו מחזות בעלי זיקה יהודית-היסטורית. הבמה המקומית תמכה ביצירה עברית כחלק ממאבק השפות. לאחר מלחמת העולם הראשונה חודשה הפעילות, ובשנות ה-20 נוסדו תיאטראות עבריים בולטים.


ב-1925 נוסד תיאטרון "האהל", תיאטרון פועלים שהציג מחזות עם זיקה סוציאליסטית-חלוצית. ההצגות שילבו נושאים חברתיים ולעתים גם עיבודים מקראיים.


הבימה, שהגיעה ב-1928 ממוסקבה, התאחדה עם קבוצות ארציות והפכה עם השנים לתיאטרון הלאומי. היא בלטה במחזות קלאסיים ובקידום יצירה עברית.


ב-1945 הוקם התיאטרון הקאמרי, ששאף לשפה ישראלית מדוברת. בשנות ה-50 וה-60 גדל מגוון התיאטראות, והופיעו גם מחזות אבסורד ומחזות מקור מודרניים.

המשברים הלאומיים בשנים 1967, 1977 שינו את הרפרטואר. המחזאות החלה לחפש זהות מורכבת ולבקר מיתוסים ישנים. בשנות ה-80 נדחקו נושאים קשים, והמחזאות נעשתה יותר פרובוקטיבית.


מאז שנות ה-80, 90 צמחו תיאטראות פרינג' ניסיוניים ותיאטראות ערבים־ישראלים. פרינג' מספק במה ליצירה שלא מוצאת מקום בתיאטראות הממוסדים.


חנוך לוין הוא אחד המחזאים המשפיעים של התקופה המודרנית. כתב מחזות סאטיריים, משפחתיים ומיתולוגיים. יצירותיו נדחפות לעתים לתחום הוויכוח הציבורי.


התיאטרון לילדים הופיע כבר ב-1946 והצמיח דור של שחקנים ובמאים. מאז נוסדו מסגרות רבות לילדים ולנוער, כולל תיאטרון בובות ותיאטראות ייעודיים.


המאזן בין ניסיוני לפופולרי השתנה עם הזמן. הקטנת התמיכה הציבורית הביאה להעלאת הפקות מסחריות רבות. לצד זאת נשמר מקום לביקורת חברתית ובחינה של זהות.

המילה האחרונה: התיאטרון בישראל הוא זירת שיח חברתית, מקום לביטוי אמנותי ומקום להידברות על נושאים לאומיים וחברתיים.

התיאטרון בארץ התחיל כהצגות בית ספר וחובבים. חובבים (אנשים שעושים הופעות בשביל הכיף) הופיעו כבר בסוף המאה ה-19.


ב-1925 נפתח תיאטרון בשם "האהל". זה היה תיאטרון של פועלים. הם הציגו סיפורים על עובדים וחיים חדשים בארץ.


הבימה הגיעה ב-1928. היא התפרסמה והפכה לתיאטרון גדול של המדינה. הבימה שיחקה מחזות מפורסמים ותרגמה מחזות זרים.


ב-1945 הוקם התיאטרון הקאמרי. הוא רצה שדמויות ידברו בעברית פשוטה, כמו אנשים רגילים.


יש גם תיאטראות קטנים וניסיוניים שנקראים פרינג' (במות מיוחדות להצגות שונות). יש תיאטרון לילדים ובובות שמציגים סיפורים לילדים.

התיאטרון בארץ גדל והשתנה. היום יש הרבה תיאטראות עם סיפורים שונים, בשפות שונות ולכל הגילאים.