תימא (חצי האי ערב)

תימא היה עם ועיר באזור שמכונה היום תימא, בצפון סעודיה, כ-400 קילומטרים ממזרח למצרי טיראן. האזור היה עשיר בעצי דקל ושזיף, ובו בארות מים רבות. תימא הייתה תחת שלטון בבל; המלך נבונאיד בילה שם שנים רבות, בעוד שהממלכה נוהלה על ידי בלשאצר.

בחפירות בקומראן ב-1956 נמצאה במערה מס' 4 מגילה ארמית עם תפילה של מלך שנקרא נבני, ומזוהה על ידי החוקרים כנבונאיד. במערה גם נמצאה גרסה שונה של ספר דניאל, לפיה נבונאיד נגוע בשחין, מחלה, ולכן גלה לתימא (כתיב: "תימן"). שם פגש יהודי מבני גלות יהודה שהציע לו להתפלל. המלך ציית, חטאיו כופרו והוא נתרפא. החוקרים משערים שאותו יהודי עשוי להיות דניאל המקראי.

תימא שימשה כבית-נתיבות, נקודת עצירה לשיירות מסחר של גמלים. היא עמדה על צומת דרכים חשוב: דרומה לממלכת שבא, צפונה לדומה ולבבל, מזרחה ל"דרך הפנינים" אל המפרץ הפרסי והודו, ומערבה לאילת ולירושלים. תימא מוזכרת בכמה מקומות במקרא, ובשמות בני ישמעאל היא מופיעה כאחד מבניהם. יש הסבורים שהתנא רבי יהודה בן תימא היה ממנה.

בשנת 2010 הודיעה הרשות הסעודית על מציאת כתובת של פרעה רעמסס השלישי על סלע ליד תימא. בנוסף נמצאו שתי מצבות אבן כתובות ארמיות (KAI 228, 230), שבהן מוזכרים האלים המקומיים: "מחרם, שנגלא ואשירא, אלהי תימא".

תימא הייתה עיר ועם במקום של היום תימא, בצפון סעודיה. העיר הייתה מלאה עצי דקל ושזיף. שם היו גם בארות מים.

תימא הייתה בשליטת בבל. המלך נבונאיד גר שם שנים רבות. המסופר אומר שהוא חלה ונסע לתימא.

ב-1956 מצאו חוקרים בקומראן חתיכת מגילה ארמית. במגילה יש תפילה של מלך שנקרא נבני, שמזהים כחלק מנבונאיד. נמצאה גם גרסה של ספר דניאל. לפי הגרסה, המלך חלה בשחין, מחלה, ופגש שם יהודי שהציע לו להתפלל. המלך התפלל והחלים. החוקרים חושבים שאותו יהודי יכול להיות דניאל.

תימא הייתה תחנת עצירה לשיירות גמלים בדרך למסחר. היא חיברה דרכים לדרום, לצפון, למזרח ולמערב. תימא מוזכרת גם בתנ"ך ובשמות בני ישמעאל.

בשנת 2010 דווח על כתובת של פרעה רעמסס השלישי ליד תימא. גם נמצאו שתי מצבות אבן ארמיות עם שמות של אלים מקומיים: מחרם, שנגלא ואשירא.