תכנון ערים ואזורים הוא תחום שעוסק בתיעוד, פיתוח ותכנון פיזי, חברתי וכלכלי של ערים, שכונות ואגפים כפריים. זה שונה מאדריכלות שבוחנת פרטים בקנה מידה קטן; תכנון אזורי מתמקד במקום רחב ובהתאמת שימושי קרקע.
היפודמוס היווני נחשב לאבי התכנון העירוני בעקבות תכנון מילטוס. עוד לפניו, תרבות עמק האינדוס פיתחה ערים מתוכננות כבר אלפי שנים לפני הספירה. בתקופה ההליניסטית נעשה שימוש ברשת רחובות סדירה שנקראת תכנון היפודמי, והשפעתה ניכרת לאורך ההיסטוריה.
רומא יצרה תבנית עירונית קבועה סביב שני רחובות ראשיים: קארדו (רחוב מצפון לדרום) ודקומנוס (רחוב ממזרח למערב). במקומות רבים, כמו ירושלים וטורינו, נשארו עדויות לתכנון הזה.
בתרבות המוסלמית היה רעיון של "חרם", אזור מוגן שמגן על טבע, מים ושימושים ציבוריים. רעיונות אלה דומים במטרות לחוקי תכנון מודרניים.
המאה ה-19 וה-20 הביאו שינויים גדולים: ערים תעשייתיות, תנועות ערי גנים ומודרניזם שאפתני. לאחר מלחמות העולם נבנו פרויקטים מודרניסטיים שהביאו גם לבעיות חברתיות. בשנות ה-70 החל גל של פוסט-מודרניזם שהתמקד בגיוון ואינדיבידואליזם. כיום נדונים גם נושאי קליטת מהגרים ותכנון רב-תרבותי.
עיצוב עירוני עוסק במראה ובתחושת המקום. זה כולל שמירת מורשת, חיבור לנוף, תכנון הולכי רגל ויצירת מקומות מפגשים כמו piazza (כיכר). ערים טובות משלבות אזורי מסחר, פארקים ודיור באופן שמייצר זהות מקומית.
תכנון יכול להפחית סיכונים של שיטפונות, סערות או חירום על ידי הצבת פארקים באזורים מועדים לשיטפון, יצירת דרכי הימלטות ומרכזי חירום. יש גם דאגה חברתית: תכנון רע יכול להעצים פשיעה או בידוד חברתי. מתכננים שואפים להנגיש את העיר לאנשים בעלי מוגבלויות ולמנוע אזורים מסוכנים מראש.
יש קשר בין צפיפות האזור (כמה בנייה על שטח נתון) לבין סוג התחבורה היעיל בו. צפיפות גבוהה מתאימה לרכבות, וצפיפות נמוכה מתאימה לרכב פרטי. אתגר נפוץ הוא אזור בצפיפות בינונית שלא תומך ברכבת ולא מתאים רק לכבישים.
התפשטות פרברים גרמה לבעיות של פגיעה בסביבה, פגיעה במרכזי ערים והגדלת פערים חברתיים. כיום שואפים לחזק מרכזים עירוניים ולמנוע בנייה צפופה מדי בשטחים פתוחים.
תכנון סביבתי בוחן את השפעות התכנון על הטבע והחיים. תסקיר השפעה על הסביבה (דו"ח שבוחן רעש, מזהמים והשפעות על מערכות טבעיות) הוא מסמך מרכזי. קיימות גם גישות שמנסות לשלב אקולוגיה ואדריכלות ליצירת סביבה הרמונית.
יש אזכורים של רעיונות תכנוניים במקורות היהודיים, עם דגש על שטחים פתוחים, צדקה ותכנון דירות לפי ההלכה.
התכנון במסורות אלו קושר ערים לאדמה ולשטחים הפתוחים. יש דגש על מרחבים פנויים לעשייה חברתית והקצאת משאבים לנזקקים.
בחוקים דתיים יש כללים מסוימים לגבי סידור בתים וכניסות, לפי מסורות אודות סידור השבטים.
התורה מדגישה השארת רצועות ירוקות לטובת קבוצות חברתיות שונות, כמו לווים ועניים.
גם המסחר והתעשייה מוזכרים במסגרת תכנון השימוש בקרקע ובחלוקת עירוניות.
תכנון ערים ואזורים עוסק בדרך שבונים ערים ושכונות. מתכננים מחליטים איפה יהיו בתים, פארקים ומקומות עבודה.
לפני אלפי שנים כבר היו ערים מתוכננות בעמק האינדוס. היוונים, כמו היפודמוס, ונווה הרומאים יצרו רשת רחובות מסודרת. ברומא היו שני רחובות ראשיים: קארדו (צפון-דרום) ודקומנוס (מזרח-מערב).
בתרבות המוסלמית היו אזורים מוגנים שהגנו על מים וטבע.
מאוחר יותר היו תנועות כמו ערי גנים ומודרניזם שניסו לשפר את החיים בעיר.
עיצוב עירוני דואג שהעיר תראה יפה ותהיה נעימה. זה אומר ליצור כיכרות, פארקים ורחובות שמתאימים לאנשים.
במקומות שיש שיטפונות או סערות שמים פארקים וכך לא יחסרו בתים. מתכננים גם בונים דרכי חירום ומרכזים לעזרה.
צפיפות היא כמה בנייה יש על שטח מסוים. בערים צפופות אנשים נוסעים ברכבת. במקום פחות צפוף נוסעים יותר במכוניות.
מתכננים בודקים איך בנייה משפיעה על הטבע. יש דוחות שבודקים רעש וזיהום. יש גם רעיונות לחבר טבע ובנייה יחד.
בספרים עתיקים כתוב להשאיר שטחים פתוחים. כך יכולים אנשים זקוקים לקבל חלקות אדמה ולמקום לנוח.
תגובות גולשים