תכריכי טורינו

תכריכי טורינו (איטלקית: Sindone di Torino) הם יריעת פשתן הנמצאת בקתדרלת יוחנן המטביל בטורינו. על הבד נראית דמות אדם עם פציעות רבות, שרבים מפרשנים כפגיעות הנגרמות בצליבה. מאמינים טוענים כי היה זה הכריכה שהקיפה את גופתו של ישו לאחר מותו, ואילו ספקנים רואים בזאת זיוף מימי הביניים. הוויכוח על מקור הדמות מעסיק מדענים, היסטוריונים ומאמינים כבר עשורים.

אורכה של היריעה כ-4.4 מטרים ורוחבה כ-1.1 מטרים. הבד נארג משתי וערב סיבי פשתה עם מעט כותנה. על הבד מופיעה דמות אדם עירום, שוכב, עם ידיים על המפשעה. בשני הקצוות מופיעה אותה דמות במבט שונה. האדם נראה עם זקן ושיער ארוך, גובהו מוערך בכ-1.75 מטרים. על הבד יש כתמי ארגמניות, שמזוהים לעתים כדם או ככתמי צבע שנועדו להראות כדם.

ב-28 במאי 1898 צלם סקונדו פיה שליל של התכריכים ונדהם לגלות שבראשית התשליל נראית דמות בפורמט חי, כאילו מדובר בפוזיטיב. גילוי זה החזיר עניין ציבורי רחב והצית ניסיונות להבין כיצד נוצרה הדמות.

יש דיווחים מוקדמים על בדים קדושים שנשאו דמותו של ישו, ובהם הדמות מאדסה (Mandylion). הדמות מאדסה תוארה החל מהמאה ה-6 כבד שנשאה את פניו של ישו. חלק מהמקורות העתיקים והדרשות מצביעים על קשר אפשרי בין מאדסה לתכריכים שבטורינו, אך אין קישור וודאי.

מסמכים מהמאה ה-13 מזכירים בד קדוש עם דמות ואפילו כתמי דם, ויש עדויות שטוענות כי הדמות הוצגה בצורות שונות לאורך השנים.

היריעה המוכרת היום הופיעה לראשונה ב-1354, כשהוצגה בכפר ליריי בצרפת על ידי אלמנת נכדו של ג'ופרואה דה שארני. בהמשך היא הוצגה מספר פעמים, והיה עליה ויכוח מקומי על אותנטיותה. ב-1389 כתב הבישוף פייר ד'ארסיס מכתב לטוענים שהיא זיוף, וציין עדות לכוונת צביעת הבד על ידי אמן רמאי. מכתב זה משמש ספקנים כהוכחה לפברוק מימי הביניים.

במאה ה-15 עברה היריעה לידיים אציליות. ב-1453 סוחר בעליה החדשים העבירם ללודוביקו, דוכס סבויה, שהכין להם כנסייה מיוחדת. משנת 1471 החלו מסעות תצוגה ברחבי אירופה.

ב-1506 קיבל האפיפיור הרשאה לערצת הבד כשריד של ישו. ב-1532 פרצה שרפה שהותירה חורים וכתמים בתכריכים. נזירות תפרו טלאים מעל המקומות החרוכים. ב-1578 הורו להעביר את התכריכים לטורינו, שם נשמרו שנים רבות בבית סבויה. לאחר מותו של המלך אומברטו השני ב-1983 הוענקו התכריכים לוותיקן.

ב-1988 נערכה בדיקת תיארוך בפחמן-14 (תיארוך בכמות פחמן-14 שנותנת גיל משוער לפריט) ולפי תוצאותיה הבד תוארך לתקופת ימי הביניים. בדיקות מיקרוסקופיות שונות דיווחו על נוכחות פיגמנטים (חלקיקי צבע) ודאיונות סותרות בנוגע למקור הדמות.

בשנת 2002 החל שיקום מודרני: הוסרו טלאים ומסכת גב הוסרה, מה שאפשר צילום וסריקה של יתרת הבד. התצוגה הפומבית האחרונה נערכה ב-2000.

השאלה אם מדובר בחפץ קדוש אמיתי או בזיוף עוררה מחלוקות רבות. המאמינים פיתחו שיטה מחקרית משלהם שנקראת סינדולוגיה (חקר התכריכים). הספקנים נמנעים מהמונח ומציינים ראיות לזיוף, כולל מכתב הבישוף משנת 1389 ותוצאות תיארוך הפחמן.

הדמות נמצאת רק על השכבה החיצונית של הבד ולא חודרת לסיבים. לכן הוצעו מספר הסברים:

תומכים ברעיון זה טוענים כי הדמות נוצרה בזמן חזרת ישו לחיים. טענות אלו אינן ניתנות למדידה מדעית ולכן נדחות על-ידי ספקנים.

חוקרים כמו ר. נ. רוג'רס הציעו כי על סיבי הבד יש שכבה דקה של פחמימות (סוכרים העוטפים את הסיבים). לפי התאוריה, חומרים בשם אמינים (מולקולות אורגניות הנוצרות ברקבון) יצרו תגובה כימית עם השכבה הזו. התגובה שינתה את צבע השכבה במקום שבו מופיעה הדמות, בדומה לקרמליזציה של סוכר.

חוקרים אחרים הציעו הסברים כימיים־פיזיים שונים. קיים גם רעיון הקושר את הדמות לז'אק דה מוליי, מפקד הטמפלרים שנעצר ונענש בראשית המאה ה-14. לפי גרסה זו נוצרה הדמות בתנאים מיוחדים אחרי עינויים ופרקי תרדמת.

הוצעה תאוריה כי התכריכים הם ניסיון מוקדם ל'צילום' בעזרת אמצעי הקרנה פשוטים, כגון קמרה אובסקורה (מכשיר קדום שמקרין תמונה), ביחד עם תרכובות רגישות לאור. התאוריה מקבלת ספקות כי לאונרדו דה וינצ'י נולד אחרי הופעת הבד בציבור.

ב-1977 נוסדה תוכנית מחקר בשם STURP (Shroud of Turin Research Project). צוות זה בדק דגימות ב-1978. חבר אחד, וולטר מק'קורן, טען שהדמות בנויות ממיליוני חלקיקי פיגמנט. טענה זו עוררה מחלוקת ונדחתה על ידי חלק מהצוות.

בשנות ה-2000 הכין נתן וילסון העתק ודגם תהליכים שהדימו יצירת דמות על בד באמצעות חשיפה לשמש וזכוכית. ניסיונו הדגים אמצעים פשוטים שקיימו בימי הביניים, אך הוא לא עבר בדיקות מיקרוסקופיות מקיפות להשוואה מדויקת.

נמצאו על התכריכים שרידי אבקת צמחים וציורים של צמחים בתשלילי התמונות. חוקרים זיהו כמה מינים, ביניהם לוטם ועכובית. ממצאים אלה משמשים כהוכחה שהצמחים הונחו טריים על הגופה.

תכריכי טורינו הם יריעת בד ישנה שמוצגת בקתדרלה בטורינו שבאיטליה. על הבד נראית דמות של אדם עם פגיעות. אנשים מאמינים שזה היה כיסוי הקבורה של ישו. אנשים אחרים חושבים שזה זיוף מימי הביניים.

הבד ארוך מאוד, כ-4.4 מטרים. על הבד יש דמות של אדם שוכב. הדמות מחזיקה ידיים על המפשעה. יש כתמים שדומים לדם.

מראים את הבד בפעם הראשונה ב-1354 בצרפת. אנשים רבים התווכחו אם הוא אמיתי או מזויף. ב-1532 פרצה שרפה ופגעו בבד. תפרו עליו טלאים כדי לתקן אותו. ב-1578 העבירו את הבד לטורינו.

בשנת 1898 צלם בשם סקונדו פיה צילם את הבד. בתשליל התמונה נראתה הדמות בצורה ברורה מאוד. זה החזיר עניין רב בתכריכים.

בשנת 1988 בדקו חתיכה מהבד בעזרת תיארוך בפחמן-14. התיארוך הוא בדיקה שמודדת גיל בעזרת פחמן-14. הבד תוארך לתקופת ימי הביניים ולא לתקופת ישו.

יש כמה רעיונות:
- נס: כמה אנשים מאמינים שהדמות נוצרה בזמן חזרה לתחייה.
- כימיה: חוקרים מציעים שרכיבים מהגוף יצרו תגובה על שכבה דקה של סוכר על הבד.
- צילום עתיק: אחרים מציעים שאולי יצרו תמונה בעזרת אמצעים פשוטים של אור.
- ניסויים: מדענים עשו ניסויים, וחלקם הראו אפשרויות שונות, אך אין הוכחה ברורה אחת.

בבד נמצאו גם זרעים ושרידי צמחים. חוקרים זיהו כמה מינים, וזה עזר לדעת דברים על מקור הבד.