תנועות הנוער היהודיות הציוניות קמו בעיקר בגרמניה ובפולין בתחילת המאה ה-20. הן נוצרו כתוצאה משינויים חברתיים, דחיית ערכי המשפחה המסורתית ורצון של צעירים להציע דרכים חדשות לחיים ולאומית יהודית.
התנועות נולדו גם בגלל הרחבת החינוך הממלכתי והכרה בילדות ובנעורים כשלב חיים שונה. נערים יהודים הודרו מפעילות תנועות לא-יהודיות, ולכן הקימו מסגרות משלהם שהקיפו זיקה למסורת היהודית וגם להשקפות פוליטיות וחברתיות שונות.
עם עליית הנאצים התנועות הפכו מסגרת חברתית ומקלט לנוער שנרדף. בתחילה השלטונות אפשרו פעילות מסוימת תחת פיקוח, ולעתים עודדו הגירה, אך המצב השתנה כשהלחץ להגירה הפך לחיסול יהדות אירופה.
ברגע שהמלחמה פורצה חלו חילופים: חלק מהמנהיגים נסוגו מזרחה, ואחרים נשארו והקימו פעילות מחתרתית בגבולות הכיבוש. תאי הקבוצות הקטנים של התנועות איפשרו שמירה על קיום מפגשים תרבותיים, עזרה ממלכתית ופעולות סיוע לקהילה.
תנועות הנוער פעלו בגטאות כמסגרות חינוכיות ותרבותיות. הן הוציאו עיתונות חשאית, קיימו לימודים במקום בתי הספר, וארגנו רשת קשרים וסיוע בין גטאות, כולל הברחת מזון ונשק.
כאשר החלו השילוחים למחנות ההשמדה, חלק מהתנועות הבינו שהפתרון הוא התנגדות. הכרזות ומכתבים של ראשי תנועות עוררו הקמת תאים מחתרתיים ותוכניות למאבק, למרות חוסר הסכמה מצד הנהגות גטו רבות (יודנראטים).
במקומות בהם זה היה אפשרי תנועות הנוער השתתפו בארגוני לחימה ובהתנגדויות חמושות, כולל מרד גטו ורשה באפריל 1943. הן גם ניסו להציל יהודים בדרכים שונות, למשל על ידי בריחה ליערות או בריחה מחוץ לגטו.
התנועות פעלו בצורה שונה לפי המדינה, אך תמיד שילבו חינוך, הכנה לעלייה ופעולות הצלה.
בגרמניה גדל מספר החברים בתנועות הנוער היהודיות אחרי 1933. חלקן הדגישו עלייה ויישוב הארץ כפתרון לאומי. תחת לחץ והגבלות רבות הפעילו רבים מהחניכים הכשרות ופעילויות במחתרת.
בפרוטקטורט צ'כיה התנועות פעלו בהדרכה להכשרות חקלאיות ולעלייה. בטרזיינשטט הוקמו מוסדות חינוך ונוער שנוהלו לעיתים בידי חברי תנועות.
בתחילה ראתה המערכת הנאצית בתנועות גוף המעודד הגירה, ואז הגבלות הותקנו וחלק מהפעילות ירדה למחתרת.
בטרזיינשטט ובבירקנאו הדריכו חברי תנועות נוער ילדים ונערים. במחנות ניסו המחנכים לשמר שגרה של לימודים ומשחקים, אך רבים בסופו של דבר נשלחו למחנות השמדה או למחנות עבודה.
בין שתי המלחמות תנועות הנוער בפולין היו חזקות והשפיעו רבות על הקהילה. רבות מהתנועות התכוננו לעלייה והכשירו את חבריהן פיזית ונפשית לתנאים בארץ.
בתקופת המלחמה הפכו בודפשט ומרכזים אחרים למרכזי הצלה. תנועות הנוער ארגנו זיוף תעודות, הברחות וחינוך לילדים. ב-1944 הן הקימו ועדות הגנה ותכננו בונקרים ואגירת מזון.
כשהגרמנים כבשוה את הונגריה החלה השמדה נרחבת. תנועות הנוער ניסו להזהיר ולהציל יהודים, וארגנו 'טיולים' שהיו בריחת ילדים ורבים ניצלו בדרך זו.
התנועות בסלובקיה נבנו בהשפעת דגמים מפולין וגרמניה. הן הרחיבו פעילויות חינוך, הכשרות והכנות לעלייה גם כשהמדינה הפשיסטית קיבלה חוקים אנטישמיים.
בתקופות של איסור על חינוך יהודי, תנועות הנוער מילאו את התפקיד והקימו מחנות קיץ, הכשרות מקצועיות ובתי ספר תחליפיים. הן ניסו לארגן עלייה אך לא תמיד הצליחו.
בתחילת מלחמת העולם השני תנועות כמו הצופים היהודים והשומר הצעיר גייסו צעירים לבניית זהות קהילתית. בזמן הכיבוש ירדו רבות מהן למחתרת ועסקו בחינוך חשאי ובהצלה, כולל הברחת ילדים לשווייץ ולספרד.
בצרפת הוקמו רשתות הצלה ומחתרות מתוך תנועות הנוער. הן דאגו לילדים נטושים, הוציאו תעודות מזויפות והבריחו ילדים למדינות נייטרליות.
ברומניה פעלו תנועות ציוניות רבות והן נאלצו לרדת למחתרת תחת משטרים אנטישמיים. פעילותן כללה ניסיונות עלייה, תמיכה בפליטים והגנה על ילדים.
ברומניה הפשיסטית הוגבלו הפעילות ותנועות הנוער עבדו במחתרת. רבות מההכשרות פוזרו וחלק מהפעילים נעצרו ועונו.
בתקופה מאוחרת יותר התרכזו מאמצי התנועות בהברחה ובהתנגדות. רבים מבוגרי התנועות הצטרפו לארגוני הצלה ולמאמצי עלייה אחרי המלחמה.
לקראת סוף המלחמה ועם תום הלחימה, ארגונים של בוגרי תנועות הנוער סייעו להבריח עשרות אלפי ניצולים מנקודות שונות באירופה לנמלי הים התיכון. רבים מהצעירים המשיכו כחלוצים ובוגרי הכשרות לבנות את החיים בארץ ישראל.
תנועות הנוער היהודיות החלו בגרמניה ובפולין בתחילת המאה ה-20. צעירים הקימו קבוצות משלהם כדי ללמוד ולעזור זה לזה.
הנוער רצה חיים אחרים מהדורות הקודמים. הם הקימו תנועות עם שילוב של מסורת יהודית ורעיונות חדשים.
כשהנאצים עלו לשלטון, התנועות עזרו לנערים שנרדפו. בהתחלה הותר להם לפעול תחת פיקוח, אבל המצב החמיר.
בתקופת המלחמה חלק מהמדריכים נסעו ואחרים נשארו כדי להפעיל קבוצות במחתרת. הם קיימו שיעורים, שירים ועזרה הדדית.
בתוך הגטאות הילדים למדו בקבוצות של התנועות. המדריכים ארגנו משחקים, שיעורים וחלוקת אוכל.
כשנודע על משלוחים למחנות, חלק מהנוער החליט להתנגד. זו הייתה קריאה לעמידה ולעזרה לזולת.
בחלק מהערים נערכו מרידות קטנות של לוחמים יהודים. תנועות הנוער השתתפו בהן ובעבודות הצלה.
התנועות פעלו בכל מיני מדינות באירופה. בכל מקום הן עזרו לילדים והכינו צעירים לעלייה לארץ.
בגרמניה הצטרפו צעירים רבים לתנועות יהודיות. רבות מהן דיברו על עלייה לארץ ישראל.
במקומות אלה ארגנו חניכים הכשרות חקלאיות ובית ספר לילדים.
בהתחלה הותרו פעילויות מסוימות. אחר כך הגבלו את הפעילות ונאלצו ללכת למחתרת.
בחלק מהמחנות המדריכים ניסו לשמור על שגרה לילדים. הם ארגנו לימודים ומשחקים כמה שיכלו.
בפולין התנועות היו חזקות. הן הכינו את הצעירים לגורל בארץ ישראל.
בהונגריה פעלו רשתות הצלה. קבוצות ניסו להבריח ילדים ולספק תעודות מזויפות לעזרתם.
כשהגרמנים כיבשו, התחילו גירושים רבים. תנועות הנוער ניסו להגן ולעזור ככל יכולתן.
בסלובקיה נפתחו סניפים ותנועות הכינו מדריכים והעמידו מחנות הכשרה.
תנועות הנוער נתנו שיעורים, מחנות קיץ והכשרות מקצועיות. הן גם ניסו לארגן עלייה לארץ.
בצרפת התנועות ארגנו חינוך חשאי ועזרו להברחת ילדים לשווייץ ולספרד.
התנועות עזרו לילדים נטושים והבריחו רבים למדינות בטוחות. הן גם הקימו קבוצות לוחמות קטנות.
ברומניה התנועות עבדו במחתרת. הן דאגו לפליטים ולילדים במצוקה.
כאשר המשטר הפשיסטי חזק, הפעילות הוקטנה. חלק מהפעילים נעצרו.
בסוף המלחמה תנועות הנוער סייעו להברחת ניצולים לנמלי הים. צעירים רבים יצאו לדרך כדי למצוא בית חדש בארץ ישראל.