תנועת האמנויות והאוּמנויות (Arts and Crafts) התפתחה בבריטניה בסוף המאה ה-19. היא הייתה תגובה למהפכה התעשייתית, שינוי גדול שבו ייצור עבר ממלאכה ידנית למפעלי ייצור עם מכונות, ואהדה ליצירה בעבודת יד (מלאכת יד). התנועה דגלה בשילוב בין עיצוב לעשייה, ובחשיבות החומרים והאיכות.
הרעיונות שצמחו לתנועה הושפעו מכתבים וביקורות של ג'ון ראסקין ותומאס קרלייל, וכן מעבודות של אוגוסטוס פוגין. ויליאם מוריס היה הדמות המרכזית שפיתח את העקרונות והביאם ליישום מעשי.
התנועה נולדה מתוך ביקורת על תערוכות המאה ה-19, ובהן הופיעו פריטים ממוכנים ורועשים בעיצובם. מבקרי העיצוב דרשו פשטות, התאמה של הקישוט לחומר ותועלת לפני קישוט. פרסומים כמו "דקדוק הקישוט" והשלטון של ארגונים מקצועיים פיצו על האופי המעשי של הרפורמה.
פוגין קידם את העיקרון של "אמת לחומר ומבנה", חיבור בין צורת הבניין לחומרים ולתפקוד. רעיון זה היה מרכזי גם לחברי התנועה.
ראסקין קישר בין איכות העבודה לבין הבריאות המוסרית של החברה. הוא ביקר את חלוקת העבודה במפעלים וטען שעבודת יד מחזירה כבוד לעובד.
מוריס עיצב רהיטים, טקסטיל וטפטים בהשראת הצומח והמסורת הכפרית. הוא שאף לאחד את העיצוב והייצור, ולעיתים חלק מעבודתו נותר לא גמורה כדי להראות את יופי החומר והעבודה.
התנועה הייתה גם חברתית. רבים מחברי התנועה נטו לסוציאליזם, רעיון המדבר על חלוקת משאבים וצדק חברתי, וראו במלאכת היד דרך לשיפור איכות החיים של עובדים.
הביקורת הייתה בעיקר על אופי העבודה במפעלים: חלוקת עבודה, מוצרים חסרי איכות והשפעה על חיי הפועלים. חלק מהחברים קיבלו שימוש זהיר במכונות אם הן שמרו על איכות.
חברי התנועה כמו מוריס ואחרים תמכו ברעיונות סוציאליסטיים, ויצרו גילדות וקואופרטיבים לתמיכה בעבודת יד ובחינוך למלאכה.
התנועה התחברה לרעיונות של כפריות, עיר גנים ושימור מסורות מקומיות, תחת אידיאל החיים הפשוטים.
עיצובים של מוריס הפכו פופולריים אחרי תערוכות בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-19. הוקמו גילדות, סדנאות וחנויות כמו Libert y כדי להפיץ את הסגנון. האגודה לתערוכות אמנויות ואומנויות הוקמה ב-1887 וארגנה תערוכות עד תחילת המלחמה.
לרעיון המלאכה הייתה השפעה ארוכת טווח על אדריכלות, רהיטים ועיצוב בריטני, והשפעותיו נראו גם בפרויקטים של מחצית המאה ה-20.
מנהיגי התנועה רבים היו אדריכלים. דוגמא מוקדמת היא ה"בית האדום" שתכנן פיליפ וב עבור מוריס, שסימן חיפוי חומרי פשוטים וצורות עממיות.
מעצבות כמו גרטרוד ג'קיל שילבו את רעיונות התנועה בגנים, ויצרו "חדרים חיצוניים" בגינה וביקשו חיבור טבעי לבית.
התנועה שינתה גם הוראת אמנות, והדגישה עבודה עם חומרים בפועל ולא רק עיצוב על נייר. בתי ספר באנגליה שקלטו את הרעיונות האלה השפיעו רבות על ההכשרה בארכיטקטורה ובעיצוב.
הסגנון בא לידי ביטוי בטקסטיל, טפטים, כלי חרס, אריחים, תכשיטים ועבודות מתכת שצבעו בצורות טבעיות וצבעים שטוחים.
התנועה שגשגה בעיקר בין 1880 ל-1920. היא התפשטה מרחבי האימפריה הבריטית לאירופה, אמריקה ולעתים ליפן. למרות שקיבלה מכה עם פרוץ המלחמה והמודרניזם, השפעותיה המשיכו להתקיים בקרב מעצבים ובבתי מלאכה.
תנועת האמנויות והאומנויות צמחה בבריטניה בסוף המאה ה-19. היא נוצרה כי אנשים חשבו שמפעלים עושים דברים בזול ולא יפים. מהפכה תעשייתית, שינוי שבו ייצרו בכמויות גדולות עם מכונות, גרמה לזה.
אישים חשובים הם ויליאם מוריס וג'ון ראסקין. הם רצו חפצים יפים ושימושיים.
התנועה קידמה פשטות, איכות וטבע בצורות. הם רצו שהקישוט יתאים לחומר.
מוריס עיצב טפטים, בדים ורהיטים עם דוגמאות של צמחים ובעלי חיים.
הוא אהב שהעבודה תראה את היופי של החומר.
התנועה תמכה בעבודת יד. עבודה ביד נקראת "מלאכת יד". היא עזרה לאנשים ללמוד מלאכות חדשות.
הערכים שלהם הפכו פופולריים. הוקמו קבוצות וסדנאות עממיות. חנויות כמו Liberty מכרו את הדברים.
הרעיונות השפיעו על בתים, רהיטים וגנים גם אחרי שנים רבות.
הדברים המוכרים של התנועה הם טפטים עם צמחים, כלי חרס יפים, אריחים ודוגמאות בעבודת יד.
תגובות גולשים