תנטוס

תָנָטוֹס (ביוונית: θάνατος, "מוות") היה התגלמות המוות במיתולוגיה היוונית. הוא גר בעולם התחתון ונחשב לישות מפחידה שמביאה את צינת הלילה ואימת המוות. ברומא קראו לו מורס (Mors).

תנאטוס הוא בן ניקס (אלת הלילה) וארבוס (חושך) ואחיו התאום של היפנוס, התגלמות השינה. אצל סופרים יוונים מופיע כמייצג את המוות יותר מאשר כאל פעיל. תיאורים שלו נוטים לסתור זה את זה: לפעמים מגורען ונורא, ולפעמים מוצג בכבוד.

הוא מוזכר ב"איליאדה" של הומרוס כאחיו של היפנוס. בספרות המאוחרת מופיע גם במחזה "אלקסטיס" של אוריפידס, שם לוקח את נשמת הגיבורה אחרי שהקריבה את חייה למען בעלה. במיתוס סיזיפוס המלך מצליח לכבול אותו ולרמות אותו פעמיים.

תנטוס כמעט ולא מופיע בסיפורים רבים, ולא הייתה לו פולחן מרכזי. מאוחר יותר דמותו הוסננה על-ידי האדס, אל השאול ושליט המתים, שתפס חלק מתפקידיו.

תָנָטוֹס (ביוונית: θάνατος, פירושו "מוות") הוא דמות המוות בסיפורי האלים של יוון. הוא גר בעולם התחתון.

הוא בן של ניקס (האלת הלילה) וארבוס (החושך). היפנוס הוא אחיו התאום. לפעמים הוא נראה מפחיד. לפעמים הוא נראה מכובד.

הוא מופיע ב"איליאדה" של הומרוס. בסיפור "אלקסטיס" הוא לוקח את נשמת האישה שמתוייה עבור בעלה. בסיפור סיזיפוס המלך רימה אותו פעמיים. לא הייתה לו קבוצה של אנשים שהעריצו אותו, והאדס לקח אחר כך חלק מתפקידיו. (האדס הוא אל השאול, המקום שבו המתים נמצאים.)

בציורים על ליקיתוס, כד לשמן וקבורה, מציירים אותו כצעיר מכונף. לעתים הוא נושא חייל מת. זה מראה שאנשים כיבדו את המתים.

הפסיכולוג זיגמונד פרויד השתמש בשם "תנטוס" ב-1920. הוא קרא כך ליצר המוות. פרויד אמר שיש גם ארוס, דחף החיים, וגם תנטוס, דחף המוות. הם מתנגדים.