תעודת בגרות

תעודת בגרות היא תעודה של משרד החינוך שמצביעה על כך שהתלמיד עמד בדרישות הבחינות התיכוניות. היא משמשת מדד להשכלה תיכונית ולרוב נדרשת לקבלה ללימודי תואר ראשון. לעתים מממנעים את ממוצע הבגרות עם ציון הפסיכומטרי לקבלת קבלה, אך קיימות גם דרכי קבלה ללא תעודה.

תהליך הקמת תעודת הבגרות התחיל עוד במאה ה-20 בתקופת המנדט הבריטי. בתי ספר כמו הגימנסיה הרצליה, הגימנסיה העברית והחטיבה הריאלית היו מהראשונים להעניק השכלה תיכונית בעברית. בשנות ה־20־30 התגבשה מערכת בחינות אחידה, והאוניברסיטה העברית הייתה גורם מרכזי בקביעת התוכניות. בשנות ה־70 שונה המבנה והוחל השימוש ב"יחידות לימוד" כדרך למדוד עומק וקושי במקצועות.

הדרישות הבסיסיות כוללות בחינות ב־7 מקצועות שונים, שמרכיבים יחד 16 יחידות לימוד קבועות שאין לשנותן. "יחידת לימוד" היא יחידה שמקבילה לערך של כ־90 שעות לימוד בכיתה. בנוסף נדרשת לפחות מקצוע אחד ברמת 5 יחידות (העמקה) ומספר יחידות כולל של לפחות 21. יש גם דרישה לפרויקט מחויבות אישית, אלא אם קיים פטור מיוחד. תלמידים רשאים לבחור מקצועות נוספים ולחזק מקצועות חובה.

יש אפשרויות פיצוי (קומפנסציה) שמאפשרות קבלת תעודה גם עם ציון נמוך במקצוע אחד, תחת תנאים מסוימים. עם זאת, מוסדות אקדמיים מסוימים לא מקבלים מועמדים שנכשלו במתמטיקה או באנגלית, אף אם משרד החינוך העניק תעודה על סמך קומפנסציה.

אחוז הזכאים השתנה במשך השנים: לפי דוחות, ב־1980 רק כ־20% בני 17 היו זכאים; ב־1990 זה עלה ל־30%, ב־2000 ל־40% וב־2013 ל־53.4%. לפי משרד החינוך, ב־2023 שיעור הזכאים מכל הניגשים עמד על כ־76.3%. יש שונות גדולה בין יישובים ומגזרים שונים.

המסלול השכיח הוא המסלול האינטרני (Internal), לימוד בתוך בית הספר התיכון. בתמסלול זה חלק מהציון הסופי נקבע על ידי בית הספר כ"ציון הגשה" (ציון מגן). תלמידי בתי ספר אינם נדרשים לשלם עבור בחינות הבגרות.

התלמיד לומד בבית הספר מהכיתה י' ומוצג בהדרגה לבחינות. אם נבחן מספר פעמים באותו מבחן, בדרך כלל לוקחים את הציון הגבוה.

אלה שסיימו 12 שנות לימוד ונבחנו בבגרות אחת לפחות בביה"ס שלהם. ציון ההגשה לא נכלל אצלם, והם נבחנו בתנאים דומים לאקסטרנים באותו בית ספר.

אקסטרני (External) הוא מי שאינו לומד בבית ספר, נרשם למסגרת בחינות חיצונית ומגיע לבד לבחינות. לנבחנים אקסטרניים אין ציון מגן; הציון נקבע רק לפי תוצאת הבחינה. חלק מהמקצועות אינם אפשריים במסלול זה.

יש תעודת הצטיינות למי שעומד בדרישות מסוימות, כגון ציון ממוצע 90 ומעלה, אנגלית 5 יחידות ומתמטיקה לפחות 4 יחידות, וסיום תוכנית מעורבות חברתית.

אוניברסיטאות רבות דורשות בגרות עם לפחות 4 יחידות באנגלית לקבלה. למקצועות מדעיים מקדמים בדרך כלל חשיבות לציון במתמטיקה. מוסדות משקללים את ממוצע הבגרות עם הפסיכומטרי ומעניקים בונוסים לציונים בבחינות של 4, 5 יחידות, לפי מדיניות כל מוסד.

קיימים מסלולים להיכנס לאוניברסיטה בלי בגרות: האוניברסיטה הפתוחה לא דורשת תנאי קבלה כללי, יש מסלולי המרה של קורסים מהאוניברסיטה הפתוחה, מכינות קדם־אקדמיות שמעניקות תעודות מקבילות, מסלולים מבוססי גיל או תרומה חברתית, ומבחני התאמה במוסדות מסוימים.

היו טענות שהמערכת יוצרת עומס ולחץ על תלמידים. ועדות שמונו המליצו להפחית את מספר הבחינות החיצוניות ולהוסיף עבודות גמר ובחינות פנימיות. היו יוזמות לצמצם את מספר המקצועות החיצוניים ולהפוך אחרים לפנימיים.

תעודת בגרות היא תעודה שקובעת שהתלמיד סיים בהצלחה את בחינות התיכון. היא חשובה לקבלה ללימודים גבוהים ולעבודה.

לפני שנים רבות הוקמו בתי ספר בעברית. בשנות ה־20 וה־30 התכוונו על בחינות אחידות. אחרי קום המדינה שינו את הדרך למדוד את הלמידה ליחידות לימוד.

כדי לקבל תעודה צריך להיבחן ב־7 מקצועות שעליהם מרכיבים לפחות 21 יחידות לימוד. "יחידת לימוד" היא כ־90 שעות לימוד. צריך גם ללמוד מקצוע אחד ברמת 5 יחידות. בדרך כלל יש גם פרויקט בית ספרי.

רוב התלמידים לומדים בבית ספר תיכון (אינטרני, פנימי). יש גם מי שלומד לבד ונבחן בחוץ (אקסטרני, חיצוני). במסלול האינטרני יש ציון מהמורה שנקרא "ציון הגשה".

עם השנים יותר תלמידים מקבלים בגרות. ב־2013 זה היה כ־53% מכל הגיל, וב־2023 כ־76% מכל הניגשים.

אפשר ללמוד באוניברסיטה גם בלי בגרות דרך האוניברסיטה הפתוחה, דרך מכינות קדם־אקדמיות או מבחני התאמה. יש פעמים שמקבלים אנשים לפי גיל או תרומה חברתית.

יש מי שאומרים שבחינות הבגרות יוצרות לחץ. היו הצעות להקטין את מספר הבחינות ולעשות יותר עבודות בית־ספריות.