תפילת שמונה עשרה

תפילת שמונה־עשרה היא התפילה המרכזית בימות החול. היא נאמרת בתפילות שחרית, מנחה וערבית. זוהי אחת מתפילות העמידה, תפילות שאומרים בעמידה, בלחש בדרך כלל, עם רגליים מצמידות זו לזו לפי השולחן ערוך. במסורת יהודי תימן אומרים שאין צורך להצמיד את הרגליים.

השֵם "שמונה־עשרה" נובע מהעובדה שבמקור היו בתפילה שמונה־עשרה ברכות. מאוחר יותר נוספה ברכה נוספת, ברכת המינים, ששולבה כנראה כהתייחסות לנוצרים הראשונים. למרות התוספת, השם נשאר.

על פי המסורת תיקנו את נוסח התפילה אנשי כנסת הגדולה, כדי להחליף את הקורבנות שבמקדש. אחרי חורבן בית המקדש השני נערכה שם עריכה מחודשת ביבנה על ידי שמעון הפקולי. במחקר יש חילוקי דעות על מועד וחיבור הנוסח: חלק החוקרים טוענים שהנוסח מוקדם לחורבן, אחרים שבאוֹר ההתארגנות עלה בעקבות החורבן.

הרמב"ם הסביר שהתיקון נועד ליצור נוסח אחיד שיעזור למי שאינו יודע להתפלל במילים משלו. דעות נוספות מדגישות חיזוק השפה העברית ומסגרת אחידה לתפילה.

בישיבת יבנה דנו האם לומר את כל הברכות או לקצר. רבן גמליאל דרבן ראה שיש להתפלל את כל שמונה־עשרה הברכות. רבי יהושע הציע לקצר ל"מעין שמונה־עשרה", גרסה קצרה יותר עם שבע ברכות. רבי עקיבא הציע פשרה: המתפלל הבקי יאמר את כל הברכות, האחרים יסתפקו בקיצור. ההלכה נקבעה שברוב המקרים אומרים את כל הברכות, למעט בשעת דחק.

באותה תקופה נוספה ברכת המינים, שיוחסה לשמואל הקטן.

התפילה כוללת עתה 19 ברכות המחולקות לשלוש קטגוריות עיקריות: שבח (שבח והודיה), בקשות (בקשות אישיות וציבוריות) ותודות. כל הברכות בנוסח הרבים כדי לבטא תפילה על כלל ישראל.

בתפילות שחרית ומנחה יש חזרת הש"ץ, החזן חוזר בקול על הנוסח שאמר בלחש הקהל. יש דעות שהנוסח המקורי היה תפילת ציבור שחוזרוּת החזן שימשה כצורה עיקרית של התפילה. רבן גמליאל השני קבע שהמתפלל יאמר בלחש, ולציון התפילה הציבורית נותרה חזרת הש"ץ.

תפילת שמונה־עשרה נאמרת שלוש פעמים בכל יום חול. מי שהחסיר תפילה בשוגג או בכוח חייב בתשלומים, כלומר לומר תפילה נוספת בזמן התפילה הבאה כדי להשלים את החסר.

תפילת שמונה־עשרה היא התפילה החשובה בימי החול. אומרים אותה בבוקר, בצהריים ובערב.

זוהי תפילת עמידה. זה אומר שאומרים אותה בעמידה. בדרך כלל אומרים אותה בלחש. באצל יהודי תימן לא תמיד מצמידים את הרגליים.

בתקופה قدימה היו בתפילה שמונה־עשרה ברכות. אחר כך נוספה ברכה נוספת, אבל השם נשאר.

אנשים חכמים תקנו את נוסח התפילה כדי שכולם יתפללו בצורה דומה. אחרי חורבן המקדש ערכו שינויים ביבנה.

עשו ויכוח אם לקצר את התפילה. רבן גמליאל רצה שאומרים את כל הברכות. רבי יהושע רצה גרסה קצרה בשם "מעין שמונה־עשרה". בסוף הוחלט לומר בדרך כלל את כל הברכות.

עכשיו יש בתפילה 19 ברכות. הן מתחלקות לשלוש חלקים: שבח (להלל), בקשות (לבקש דברים) ותודות (להודות). בחזרת הש"ץ החזן חוזר בקול, והקהל עונה אמן.

אומרים את שמונה־עשרה שלוש פעמים ביום. אם שכחת להתפלל בטעות, אפשר להשלים בתפילה הבאה. (תשלומים זה השם של ההשלמה.)