תצוגה עילית (תע"ל, HUD) היא מסך שקוף מול עיני הטייס. הוא מראה מידע חשוב כמו גובה ומהירות. כך הטייס לא צריך להוריד את הראש.
הכוונת הראשונה שהראתה גם ניווט הופיעה בבלקברן בקניר. לאחר מכן פותחה תע"ל מודרנית במטוס A-7. בשנות ה־80 החלו לשים מסכים כאלה גם במכוניות.
ב־1900 הומצאה כוונת השלכה. היא השתמשה בקולימטור, עדשה שמייצרת תמונה שנראית רחוקה מאוד. הטייס יכול להזיז את הראש ועדיין לראות את הסימון. החיסרון הוא שאי אפשר לראות אותה היטב מזווית חדה.
ב־1941 הופיעה כוונת שמשתמשת בגירוסקופ, מכשיר שמודד סיבוב. היא הראתה לאן יפגעו החיצים אם יירה הטייס.
לאחר מלחמת קוריאה הוסיפו מכ"ם ומחשבים קטנים שעזרו לחשב איפה יפגע הירי. כך הכוונת עזרה גם בהפלת פצצות.
זו תע"ל שמותקנת על קסדה. היא מראה נתונים לפי כיוון ראשו של הטייס.
קולימציה עוזרת שהעיניים יראו את התמונה כאילו היא רחוקה. יש גם בעיות כי חופת הזכוכית של המטוס משנה את הדרך שבה האור נוטה, ולכן צריך לתקן את האופטיקה.
בשיטות מערביות יש סימנים אחידים, למשל סימון אף והווקטור של המסלול. בשיטה הרוסית האופק מוצג תמיד כקו שמזיזים למעלה או למטה.
הכוונת הראשונה שהראתה גם ניווט הופיעה בבלקברן בקניר. לאחר מכן פותחה תע"ל מודרנית במטוס A-7. בשנות ה־80 החלו לשים מסכים כאלה גם במכוניות.
ב־1900 הומצאה כוונת השלכה. היא השתמשה בקולימטור, עדשה שמייצרת תמונה שנראית רחוקה מאוד. הטייס יכול להזיז את הראש ועדיין לראות את הסימון. החיסרון הוא שאי אפשר לראות אותה היטב מזווית חדה.
ב־1941 הופיעה כוונת שמשתמשת בגירוסקופ, מכשיר שמודד סיבוב. היא הראתה לאן יפגעו החיצים אם יירה הטייס.
לאחר מלחמת קוריאה הוסיפו מכ"ם ומחשבים קטנים שעזרו לחשב איפה יפגע הירי. כך הכוונת עזרה גם בהפלת פצצות.
זו תע"ל שמותקנת על קסדה. היא מראה נתונים לפי כיוון ראשו של הטייס.
קולימציה עוזרת שהעיניים יראו את התמונה כאילו היא רחוקה. יש גם בעיות כי חופת הזכוכית של המטוס משנה את הדרך שבה האור נוטה, ולכן צריך לתקן את האופטיקה.
בשיטות מערביות יש סימנים אחידים, למשל סימון אף והווקטור של המסלול. בשיטה הרוסית האופק מוצג תמיד כקו שמזיזים למעלה או למטה.
עדיין אין תגובות. היה הראשון להגיב!
תגובות גולשים