תקופת אשיקאגה

תקופת אשיקאגה (המכונה גם תקופת מורומאצ'י) התנהלה בין השנים כ-1336 עד 1573. השושלת הוקמה על ידי אשיקאגה טאקאוג'י, והשוגונות הסתיימה כאשר השוגון ה‑15, אשיקאגה יושיאקי, גורש מקיוטו ב‑1573. חלקה הראשון של התקופה (1336, 1392) נקרא תקופת שתי החצרות הקיסריות, עקב פילוג שהביא לקיום שתי חצרות מקבילות. מאוחר יותר, מאז 1467, החלו לקרוא לחלק זה תקופת סנגוקו, תקופת קרבות ואנרכיה.

תקופת אשיקאגה (מורומאצ'י) היתה ביפן בין 1336 ל‑1573. השוגון (שוגון, מפקד צבאי) הראשון היה אשיקאגה טאקאוג'י.

המרכז של השלטון היה באזור מורומאצ'י בקיוטו. הבאקופו (באקופו, ממשל השוגון) הפך לגוף השולט המרכזי. במשך הזמן השליטים המקומיים, דאימיו (דאימיו, שליט אזורי), התחזקו. בסופו של דבר יצאה מהתקופה תקופה של מהומות ושגרה נשברה.

יפן חידשה קשרים עם סין ונסחרה בסחורות. התחלף משי ופורצלן בסחורות יפניות כמו עץ, נחושת וחרבות. הדת זן (זֶן, סוג בודהיזם) השפיעה מאוד על האמנות. הופיעו תיאטרון נו, טקס התה ועיצוב גנים.

השינטו (שינטו, דת יפנית של רוחות וטבע) קיבלה חיזוק. דיברו שוב על הקאמיקאזֶה (קאמיקאזֶה, רוח אלוהית) שהגנה על יפן. התפיסה שחיזקה את מעמד הקיסר כאחד שקשור לאלת השמש התפשטה.

הפורטוגלים הגיעו ב‑1543. כלי נשק חמים וטבק נכנסו ליפן. הסחר עשה כמה דאימיו עשירים, במיוחד בקיושו.

הכומר פרנסיסקו חאווייר הגיע ב‑1549. היו המרות לנצרות בקרב סוחרים ודאימיו. בנגסאקי נפתח נמל נוצרי ב‑1568. עד 1582 היו כ‑150,000 מומרים, כ‑2% מהאוכלוסייה. ב‑1587 החל איסור על נוהגים נוצרים. ב‑1597 החלו רדיפות גלויים נגד נוצרים.