תקופת השיקום

תקופת השיקום (1865, 1877) היא התקופה שאחרי מלחמת האזרחים בארצות הברית. המטרה הייתה לפתור את הבעיות שנוצרו אחרי המלחמה: החזרת מדינות הדרום לאיחוד, מעמדם של מנהיגי הקונפדרציה (מדינות הדרום שהתבועו) ומעמדם החוקי והפוליטי של העבדים המשוחררים (אנשים ששוחררו מעבדות).

היו שתי גישות מרכזיות: גישה מתונה של אברהם לינקולן ואנדרו ג'ונסון, שהעדיפו שיבה מהירה לאיחוד ותנאים קלים למדינות הדרום; וגישת הרפובליקנים הרדיקלים בקונגרס, שקראו לעונש על הדרום ולמתן זכויות פוליטיות ושוויון לעבדים המשוחררים.

המלחמה החזקה את כוח הממשלה הפדרלית בוושינגטון. זה שינה את יחסי הכוח בין הבירה למדינות. לאחר המלחמה הדרום החלש נאלץ לקבל את הסמכות הפדרלית.

לינקולן יישם מדיניות קלה שחזקה בה תהליך החזרה. לאחר הירצחו, ג'ונסון המשיך במדיניות דומה. הקונגרס, בראשות הרפובליקנים הרדיקלים, הגיב בחוקים נוקשים יותר, כולל חקיקת חוקי השיקום וחלוקת הדרום לאזורי שליטה צבאית.

התיקון ה-13 ביטל את העבדות. לאחר מכן קבע הקונגרס את התיקונים ה-14 וה-15: ה-14 העניק אזרחות והגן על זכויות אזרח, וה-15 אסר על שלילת זכות ההצבעה על בסיס גזע.

הרפובליקנים הרדיקלים ניסו לשנות את הדרום באמצעות חוקים ובחירות חדשות. הקונגרס עשה שימוש בכוח כדי להבטיח שחורים יוכלו להצביע ולכהן במשרות ציבוריות. בתקופת גרנט (נבחר ב-1868) התקדמו חלק מהשינויים.

הירצחו של לינקולן החיש את המאבק הפוליטי. הקונגרס ועשה צעדים נוקשים יותר נגד הדרום, והטיל פיקוח צבאי. זה אפשר יצירת ממשלות חדשות בדרום ושילוב חלק מהעבדים המשוחררים בפוליטיקה.

בקהילות השחורות צמחו כנסיות, בתי ספר ומכללות. הוקמה לשכת בני החורין (Freedmen's Bureau) שסיפקה סיוע, חינוך ועזרה משפטית. המוסדות הללו סייעו בבניית חיים אזרחיים חדשים.

השיקום הביא לשינויים חוקתיים חשובים, אך השינוי החברתי נחלש. עוינות בדרום, ארגונים גזעניים כמו ה-KKK וחוקי הפרדה ("ג'ים קרואו") הגבילו את זכויות השחורים במשך דורות. בסופו של דבר, נסיגת הכוחות הפדרליים ב-1877 (פשרת 1877) סימנה את סיום התקופה והחזרת השליטה לרוב הלבנים בדרום. רק מאמצע המאה ה-20, במאבק לזכויות האזרח, נראו פירות מסוימים של השיקום החוקתי.

תקופת השיקום הייתה אחרי מלחמת האזרחים בארצות הברית (1865, 1877). המטרה הייתה לעזור למדינות הדרום ולבנות חיים חדשים לאחר המלחמה.

היו שתי דעות עיקריות: חלק רצו להקל על הדרום להיכנס חזרה לאיחוד. אחרים רצו להעניש את הדרום ולתת זכויות מלאות לאנשים ששוחררו מעבדות. (עבדים משוחררים = אנשים שהיו עבדים ושוחררו.)

הנשיאים ניסו להחזיר את המדינות בדרכים שונות. הקונגרס רצה תנאים קשים יותר וביצע פיקוח צבאי על הדרום.

התיקון ה-13 ביטל את העבדות. התיקון ה-14 נתן אזרחות, והתיקון ה-15 מנע מנשים או גברים להפסיד את זכות ההצבעה בגלל צבע עורם.

קהילות שחורות הקימו כנסיות ובתי ספר. לשכת בני החורין עזרה במזון, עבודה וחינוך. זה עזר לאנשים להתחיל חיים חדשים.

למרות החוקים החדשים, רבים בדרום התנגדו. היו קבוצות שגרמו לפחד וחוקים שמבדילים בין אנשים. ב-1877 נשבו החיילים הפדרליים מהדרום וזה סיים את תקופת השיקום. רק מאוחר יותר במאה ה-20 שינו חוקים נוספים את המצב עבור רבים.