תקרית רוזוול התרחשה בסמוך לעיירה רוזוול, ניו מקסיקו, ב-1947. באוגוסט של אותה שנה דיווחו תושבים וקצינים על מציאת שרידים של חפץ מעופף. מאז נטען שמה שהתרסק היה עב"ם (עצם בלתי מזוהה) שממנו חולצו גם גופות של חוצנים.
החוואי ויליאם וייר "מאק" ברייזל גילה ערימות של חומר בלתי מוכר בסמוך לרוזוול. הוא אסף חלקים ושלח עליהם דיווח לשריף המקומי. קצין המודיעין של הבסיס, ג'סי מרסל, ביקר באתר ואסף שרידים נוספים. בתקשורת פורסם תחילה כי נמצא "צלחת מעופפת", אך הצבא פרסם במהירות הכרזה שהשרידים הם של כדור פורח לחיזוי מזג אוויר.
הצבא הציג בפני התקשורת שרידים שנראו כתוצר של בלון ניסיוני. העמדה הרשמית של חיל האוויר הייתה שהחומרים קשורים לפרויקט סודי של ניסוי בלונים שנקרא "מוגול" (Mogul), פרויקט של כדורים פורחים לגילוי גלי קול ולמעקב במרומי האטמוספירה. לאחר הפרסומים הראשוניים המקרה נשכח למשך שנים.
לקראת סוף שנות ה-70 העניין התעורר מחדש, בעיקר אחרי שסטנטון ט. פרידמן ועמיתיו ראיינו את ג'סי מרסל. פרסומים ופירסומים עיתונאיים בשנות ה-80, 90 החלו לקשר בין האירוע לבין תאוריות של תרבות חוצנית והכחשה ממשלתית. רבים החלו לאסוף עדויות נוספות ממאות אנשים שטענו שראו או שמעו על מקרים הקשורים ליום ההתרסקות.
מזכר של ה-FBI משנת 1950 מזכיר דיווח על שלוש "צלחות" עם גופות קטנות. זהו מסמך שזכה לתהודה רבה יחד עם מסמכים וסיפורים אחרים, אך מעמדו שנוי במחלוקת.
במהלך הוויכוח הופיעו מסמכים המכונים "מג'סטיק 12" (Majestic 12), שלכאורה תיארו ועדה ממשלתית סודית שחקרה עב"מים מאז 1947. ה-FBI ובדיקות עצמאיות סברו שמסמכים אלה מזויפים, אך חלק מהחוקרים ממשיכים להתייחס אליהם כאל ראיה.
מספר עדים בולטים צוינו במחקרים: ג'סי מרסל, שמסר עדויות משתנות; וולטר האוט, קצין יחסי הציבור שפרסם את ההודעה הראשונית; וגלן דניס, שדיווח על שמועות על ניתוחים רפואיים בגופות שנמצאו. חלק מהעדויות נמסרו שנים רבות אחרי האירוע, וזה השפיע על אמינותן. גם חלק מהעדים והמסמכים נמצאו מאוחרים יותר כמפוקפקים או מזויפים.
ב-1994 ה-GAO (משרד הבחינה הממשלתי) בדק מסמכים ממשלתיים וניסה לאתר תיעוד. ב-1995 פרסם חיל האוויר דו"ח מקיף שכותרתו "דו"ח רוזוול - תיק סגור". הדו"ח סיכם כי לא נמצאו ראיות התומכות בהתרסקות כלי טיס חוצני. חיל האוויר חזר והסביר שרוב העדויות ניתנות להסבר מקרי, כגון בלונים ניסויים, בובות מבחן ותאונות אוויר במועדים אחרים. הביקורת הכבדה כלפי חוקרי העב"מים כללה טיעונים על ראיות חלשות, ערבוב מקרים שונים וחוסר תיעוד אמין.
המחקר על רוזוול הוביל לחלוקה בתוך קהילת חוקרי העב"מים. חלק מהם, כמו סטנטון פרידמן, המשיכו לתמוך בטענת ההתרסקות החוצנית. אחרים, כולל חוקרים שתחילה האמינו בכך, שינו את דעתם לאחר בחינות נוספות של המסמכים והעדויות. חלק מהחוקרים טענו שגם בתוך ספרי העדויות יש טעויות, זיופים והגזמות.
בעוד הדו"חות הממשלתיים מצביעים על סיבות ארציות להסברים סביב רוזוול, קיימים עד היום חוקרים ואנשים שמאמינים בהסתרה ממשלתית ובכך שנמצא שם חומר חוצני. עניין הציבור נשאר גבוה והוויכוח לא נסגר לחלוטין.
רוזוול הפכה לסמל תרבותי לנושא החוצנים ועב"מים. השם משמש בסרטים, סדרות טלוויזיה, ספרים ומשחקי וידאו. בעיר רוזוול מתקיים פסטיבל עב"מים שנתי וקיים מוזיאון המוקדש לאירוע. התקרית ממשיכה לעורר סקרנות, ספקות ודמיון.
בשנת 1947 ליד רוזוול בניו מקסיקו נמצא אתר עם שרידים מוזרים. אנשים אמרו שמדובר ב"צלחת מעופפת" ושהיו שם גם גופות קטנות שלא היו כמו בני אדם.
חוואי בשם מאק ברייזל מצא חומרים מוזרים בשדה. הוא הביא את זה לשריף. קצין צבאי בשם ג'סי מרסל בא לראות את השרידים.
תחילה הצבא הודיע שמצא "צלחת מעופפת". אחר כך שינה את הדיווח ואמר שהשרידים שייכים לכדור פורח ניסיוני. הכדור הפורח הנסיוני התייחס לפרויקט סודי שנקרא "מוגול".
כמה עשרות שנים אחרי כן אנשים החלו לשוחח שוב על מה שקרה. חלק מהם אמרו שראו ראיות לחוצנים, וחלק אמרו שמדובר בטעות ובחפצים ארציים. היו מסמכים ועדים שסיפרו סיפורים שונים.
ב-1994, 1995 גופים רשמיים בדקו את המסמכים ומצאו שאין הוכחה ברורה שמדובר בחללית חוצנית. חלק מהראיות הוסברו כבלונים ניסיוניים, בובות מבחן או טעויות בתיאורים.
רוזוול הפכה לסמל לכל מה שקשור בחוצנים. יש בעיר מוזיאון על הנושא ופסטיבל שנתי. התקרית השאירה הרבה שאלות ולא כולן נענו.
תגובות גולשים