התרבות בגרמניה המזרחית שילבה לאומיות גרמנית עם ריאליזם סוציאליסטי. ריאליזם סוציאליסטי הוא סגנון אמנותי במדינות קומוניסטיות שנועד להציג ערכים חברתיים ולקדם את האידאולוגיה השלטת. המדינה והמפלגה שלטו על תחומי תרבות רבים, כמו ספרות, ציור, מוזיקה וקולנוע, והשתמשו בהם כדי להפיץ רעיונות סוציאליסטיים יותר מאשר לבטא רגשות אישיים.
זמרים נדרשו בדרך כלל לשיר בגרמנית כדי לחזק את הזהות הלאומית, אם כי בהדרגה הותרה גם שירה בשפות אחרות. שירים רבים היללו את השיטה הקומוניסטית ואת מפלגת האיחוד הסוציאליסטי. יוצרים שביקרו את המשטר נרדפו על ידי ה"שטאזי", המשטרה החשאית. מי שנהג לפי הקו הרשמי זכה לקידום ולפרסום. בשנות ה-50 רדיפה הייתה קשה, ובשנות ה-60 חל הקלה יחסית. המוזיקה הקלאסית טופחה מאוד: במדינה של כ-17 מיליון איש פעלו כ-50 תזמורות.
התיאטרון שימש גם הוא להעצמת המדינה והאידאולוגיה. בתחילת הדרך הושפעו הבמות מברטולט ברכט, שהקנה במה לאמנים אנטי-פשיסטיים. אחר כך התפתחו להקות ושחקנים ממעמד הפועלים. למרות הקלות מסוימת בשנות ה-70, צנזורה והגבלות הובילו עריקים וחלק מהיוצרים עברו לעבוד מחוץ לברלין המזרחית.
את תעשיית הקולנוע שלטה DEFA (תאגיד הסרטים הממלכתי). סרטים רבים צולמו ברוח הריאליזם הסוציאליסטי והציגו את הפועלים כעומדים משיפוט לעתיד טוב יותר תחת השלטון הקומוניסטי. חלק מהסרטים היו תעמולתיים, לדוגמה "ארנסט תלמאן". מדי פעם הופיעו יצירות שסוטות במקצת מהקו הרשמי, אך בדרך כלל לא חצו את הגבול של ביקורת ישירה. ב-1965, כשהמדיניות המזרחית התהדקה, נאסרו לפתע כמה סרטים שנחשבו ליברליים. אותם סרטים כונו "סרטי מרתף", ואחד המפורסמים שבהם היה "הארנב הוא אני". יבוא סרטים זרים נשלט בקפידה.
הטלוויזיה שימשה ככלי תעמולה מרכזי מאז שנות ה-50. אחת התוכניות המרכזיות הייתה "אקטואל קאמרה", תוכנית חדשות יומית.
בגרמניה המזרחית המדינה שלטה על האמנות. היא רצתה שהאמנות תתמוך ברעיונות הקומוניסטיים. ריאליזם סוציאליסטי הוא סגנון אמנות שהבחין במערכת החדשה והראה אנשים עובדים.
הרבה זמרים נדרשו לשיר בגרמנית, כדי לחזק את התרבות המקומית. שירים ששהו את השלטון זכו בפרסום. מי שביקר את השלטון לא קיבל פרסום ולעתים נאסר. המדינה תמכה מאוד במוזיקה הקלאסית. היו כ-50 תזמורות במדינה בת כ-17 מיליון תושבים.
התיאטרון הראה סיפורים שתמכו במדינה. בתחילה השפיע על הבמות ברטולט ברכט, שכלל אמנים נגד הפשיזם. בגלל צנזורה חלק מהאמנים עזבו את המדינה.
הסרטים נוצרו בחברה בשם DEFA. זה היה ארגון הסרטים של המדינה. סרטים רבים הראו את העובדים עוברים ממצב קשה לחיים טובים יותר. חלק מהסרטים היו תעמולתיים. ב-1965 אסרו כמה סרטים שנחשבו חופשיים מדי. את אותם סרטים קראו "סרטי מרתף".
בטלוויזיה שידרו חדשות ותוכניות שמציגות את המדינה טוב. בתוכנית חשובה שידרו חדשות יום-יומיות בשם "אקטואל קאמרה".
תגובות גולשים