תרבות ישראלית אלטרנטיבית היא אוסף זרמים שאינם משתלבים במיינסטרים, כלומר בתרבות הפופולרית. לפעמים זרם אלטרנטיבי עובר עם הזמן למרכז ולהפך.
בישראל יש זירות שונות מחוץ לזרם המרכזי. אלה כוללות תרבויות של מיעוטים וקבוצות מוזיקליות ועצמאיות. בסצנות המוזיקה אפשר למצוא פאנק, מטאל ורוק אלטרנטיבי, ולעיתים אמנים אלה זוכים להישגים מחוץ לישראל.
מושג חשוב הוא "מהשוליים למרכז", תופעה שבה זרם אלטרנטיבי הופך לנחלת הרוב. דוגמאות ישראליות כוללות את אתניקס, שהחלה כהרכב שוליים, ואת רמי פורטיס, שסימל בתחילת דרכו מרד ואלטרנטיבה.
בישראל פועלים גופי תקשורת עצמאיים, שמתנגדים לעתים לתקשורת ההמונים. התקשורת האלטרנטיבית משתמשת בעיקר באינטרנט, ברדיו פיראטי, בפנזינים (עלונים עצמאיים), בתערוכות רחוב וברשימות תפוצה באימייל.
בארץ החלה סצנת המוזיקה האלטרנטיבית כבר בשנות השבעים והשמונים. חבורות סביב רמי פורטיס יצרו סצנה של פאנק וגל חדש. מועדונים כמו הפינגווין ותקליטיית האוזן השלישית היו מרכזים חשובים לסצנה וללייבלים עצמאיים.
להקות אלטרנטיביות התנסו בסאונד לא שגרתי ובטקסטים יוצאי דופן. חלק מההרכבים הוציאו תקליטים והפיצו אותם באופן עצמאי, לעיתים בקלטות.
בשנות התשעים השוק התרחב והוקמו במקביל סצנות חדשות, כולל מטאל מקומי בולט עם להקות כמו אורפנד לנד וסיילם. ב־90 גם היו מועדונים כמו רוקסן שסייעו ללהקות שוליים לקבל קהל.
העשור הביא גם התפרקות של להקות רבות, והמעבר של חלק מהסולנים לקריירת סולו עם שירים פחות רועשים.
היום השוק מפוצל יותר. יש אמני היפ-הופ אלטרנטיביים כמו תאמר נפאר, אמני אלקטרו אלטרנטיביים, וכמובן להקות רוק ופאנק המשמרות ערוצים עצמאיים.
יש חברות תקליטים עצמאיות ולייבלים שמתחזקים סצנות מקומיות ומפיצים מוזיקה לא דרך התעשייה המסחרית.
הקומיקס האלטרנטיבי פעיל בעיקר בתל אביב. יש יוצרים בולטים שמוציאים חוברות עצמאיות ומקימים קבוצות הפצה. דודו גבע נחשב לדמות חשובה בתחום בכלל ולתרבות האלטרנטיבית בפרט.
מעצבים צעירים רבים פועלים מחוץ לזרם המרכזי ומפתחים שפה אופנתית שונה.
קיימים גם יוצרי קולנוע עצמאיים שאינם חלק מזרם הקולנוע המסחרי.
פעילויות אלטרנטיביות נעשות על ידי יחידים וגם על ידי קבוצות שיוצרות סצנה ותומכות זו בזו.
מסיבות עצמאיות ופסטיבלים קטנים מהווים חלק מהתרבות הזו.
יש מוסדות ועמותות שמקדמים יצרנות עצמאית ותרבות שוליים.
תרבות אלטרנטיבית בישראל היא דברים שאינם פופולריים אצל כולם. פופולרי כאן פירושו "מיינסטרים". לפעמים הדברים האלה מתפרסמים אחר כך גם בקרב רבים.
הדברים האלה כוללים מוזיקה, קומיקס, אופנה וקולנוע. יש להקות פאנק, להקות מטאל והרכבים שמנגנים רוק שונה. יש גם אמנים שעושים מוזיקה אלקטרונית וראפ מיוחד.
אנשים האלה מפרסמים דרך אתרי אינטרנט, רדיוהפעלה לא רשמית (רדיו פיראטי), ועלונים קטנים שנקראים פנזינים.
בסוף שנות השבעים והשמונים נולדה סצנה אלטרנטיבית. הייתה חנות תקליטים בשם האוזן השלישית. היא קידמה להקות עצמאיות.
יש להקות שהתחילו מחוץ למיינסטרים והפכו מוכרות. דוגמה לכך היא אתניקס. רמי פורטיס היה זמר שהיה סמל למרד ולהתרחק מהרגיל.
בשנות התשעים צמחו גם להקות מטאל מוכרות, כמו אורפנד לנד וסיילם. היום יש סצנה מגוונת של מוזיקה עצמאית.
בתל אביב יש קומיקס עצמאי. יוצרים מוציאים חוברות קטנות ומציירים סיפורים שונים. דודו גבע הוא דמות חשובה בתחום.
יש גם מעצבים ובמאים צעירים שעובדים מחוץ לזרם המרכזי.
בתרבות האלטרנטיבית אנשים מנסים לחשוב אחרת. הם יוצרים דברים עצמאיים ושונים.
תגובות גולשים