DTS

DTS, ראשי תיבות של Digital Theatre System, היא שיטת קידוד דיגיטלית לפסקול רב-ערוצי של סרטי קולנוע.

השיטה נוצרה על ידי חברת Digital Theatre Systems. אחד המשקיעים שלה היה הבמאי סטיבן ספילברג. העבודה על הפורמט החלה ב-1991, ארבע שנים אחרי שדולבי החלה לפתח את Dolby Digital. הסרט הראשון שהשתמש ב-DTS היה פארק היורה (1993), שנה אחרי ש-Batman Returns יצא עם קידוד דולבי דיגיטל.

DTS תומכת בדרך כלל בתצורת 5.1. 5.1 היא מערכת של חמישה רמקולים ומלאי תדרים נמוכים, כלומר שני רמקולים קדמיים, רמקול מרכזי, שני רמקולים אחוריים וסאב וופר. סאב וופר הוא רמקול שמיועד לצלילים נמוכים מאוד.

יתרונה של DTS על פני שיטות דיגיטליות אחרות הוא שימוש בדחיסה נמוכה יותר. דחיסה היא הקטנת גודל הקובץ כדי לאחסן אותו. כי יש פחות דחיסה, הצליל בדרך כלל נאמן יותר למקור. פורמטים חדשים תומכים גם בתצורות נוספות, ועד שבעה רמקולים.

החיסרון הוא שהפסקול ב-DTS מיועד להיות נפרד מהסרט על גבי CD-ROM. לכן בתי קולנוע זקוקים למערכת שמתזמנת בצורה מדויקת את ההקרנה עם הפסקול החיצוני.

השיטה שימשה גם בבית, בעיקר על DVD, אבל היא פחות פופולרית מ-Dolby Digital. רוב המקלטים הביתיים לא תומכים בפענוח DTS, ורק מעט סרטי DVD כוללים פסקול זה. כמה כותרים בלייזרדיסק בשנות ה-90 המאוחרות קודדו ב-DTS.

DTS (Digital Theatre System) היא שיטה לייצירת קול של סרטים על הרבה רמקולים.

את השיטה פיתחה חברה בשם Digital Theatre Systems. סטיבן ספילברג עזר במימון. הסרט הראשון עם DTS היה פארק היורה ב-1993.

DTS עובדת בדרך כלל בתצורת 5.1. 5.1 פירושה חמישה רמקולים ועוד אחד לסאונד נמוך. הסאב וופר הוא הרמקול שמנגן צלילים נמוכים מאוד.

היתרון: DTS דוחסת את הקול פחות. דחיסה היא לעשות את הקובץ קטן יותר. כי יש פחות דחיסה, הקול נשמע קרוב יותר למקור.

החיסרון: הפסקול מגיע נפרד על CD-ROM. לכן בתי קולנוע צריכים ציוד מיוחד כדי לסנכרן את הסרט עם הקול.

גם בבית משתמשים ב-DTS על DVD, אבל זה פחות נפוץ מ-Dolby Digital. רק כמה תקליטורים וסרטים יש להם DTS.