DirectX

DirectX הוא ממשק תכנות יישומים של מיקרוסופט שכולל ספריות זמן ריצה (קוד שמספק פונקציות שמריצות בזמן שהיישום עובד). המטרה שלו היא לתת גישה ישירה לחומרת המחשב ולעזור לפתח משחקים וסביבת מדיה על Windows. הוא מספק פונקציות לגרפיקה דו-ממדית ותלת-ממדית, כך שמפתחים לא נדרשים להתמחות עמוקה בחומרה. DirectX הוטמע במערכת החל מ‑Windows 95 OSR2.

השימוש ב‑DirectX צמצם את ההפרדה בין החומרה לתוכנה. זה מאפשר ביצועים טובים יותר, אך לעיתים גם מוריד מעט את היציבות של Windows. בהתחלה הוא תכנן לעבוד בתצורת 32 ביט x86, אך גם בגרסאות 64 ביט הוא עובד, מה שמשפיע בעיקר על ניצול הזיכרון.

הרבה ממשחקי המחשב החדשים משתמשים ב‑DirectX כדי ליצור גרפיקה וקול מציאותיים יותר. כדי לראות איזו גרסת DirectX מותקנת, אפשר להריץ את הפקודה "dxdiag".

נכון ל־2014 הגרסה העדכנית הייתה DirectX 11.2. הכרטיסים הראשונים שתמכו ב‑DirectX 11 הגיעו מסדרת Radeon HD 5000 של AMD‑ATI, והציגו פונקציה בשם טסלציה (tessellation, חלוקת משטחים כדי להוסיף פרטים). ב‑29 ביולי 2015 יצאה DirectX 12 יחד עם Windows 10. NVIDIA הייתה הראשונה לתמוך בארכיטקטורת Maxwell. ב־2020 יצא עדכון לגרסה הקודמת, שגם בו NVIDIA הייתה הראשונה לתמוך. העדכון הקל על עבודת הרינדור (הצגת התמונה) בהקשר של ניתוב קרניים (Ray Tracing), שגוזל משאבים רבים.

DirectX היא טכנולוגיה של מיקרוסופט שמסייעת למשחקים לעבוד טוב על Windows. ספריות זמן ריצה הן קטעי קוד שעוזרים לתוכנה לפעול.

DirectX נותן לתוכנה גישה לחומרה של המחשב. זה עוזר לבנות גרפיקה בתלת‑ממד ובדו‑ממד בלי ללמוד כל דבר על החומרה. הוא קיים מאז Windows 95 OSR2.

כדי לבדוק את הגרסה, כותבים "dxdiag" בתיבת ההפעלה. הרבה משחקים משתמשים ב‑DirectX כדי להראות תמונות וקולות טובים יותר.

Direct3D הוא חלק של DirectX שאחראי על הצגת תלת‑ממד. תכונות מסוימות דורשות כרטיס מסך חזק. אם הכרטיס לא תומך, המחשב לא תמיד יכול לדמות את האפקטים.

ב־2015 יצאה DirectX 12 יחד עם Windows 10. חברות כמו NVIDIA ו‑AMD ייצרו כרטיסים שתומכים בטכנולוגיה. טסלציה (חלוקת משטחים) מוסיפה פרטים לגרפיקה.