Dream Theater היא להקת פרוגרסיב-מטאל אמריקנית (פרוגרסיב = סגנון שמשלב מבנים מוזיקליים מסובכים; מטאל = רוק כבד) שנוסדה בשנת 1985 על ידי ג'ון פטרוצ'י, ג'ון מיונג ומייק פורטנוי בזמן שלמדו בברקלי. בתחילת דרכה נקראה הלהקה Majesty. ההרכב היציב שנודע לעולם כלל גם את הסולן ג'יימס לאברי והקלידן ג'ורדן רודס. פורטנוי עזב בספטמבר 2010, מייק מנג'יני הצטרף באפריל 2011, וב-25 באוקטובר 2023 פורטנוי חזר והחליף את מנג'יני.
נכון ל־2010 מכרה הלהקה מעל 10 מיליון תקליטים ו־DVD. חברי הלהקה ידועים במיומנות טכנית גבוהה. מגזין MusicRadar הגדיר את ג'ון מיונג כאחד הבסיסטים הטובים, ואת ג'ון פטרוצ'י כאחד הגיטריסטים הטובים במטאל. פורטנוי זכה בפרסים רבים מ־Modern Drummer, ומנג'יני קבע שיאים בתחרות "המתופף המהיר בעולם".
בספטמבר 1985 פטרוצ'י ומיונג פגשו את פורטנוי בברקלי והקימו שלישייה. הקלידן הראשון היה קווין מור והסולן הראשון היה כריס קולינס. השם Majesty נבחר בהשראת שיר שאהבו. בהמשך גויסו חברי הרכב נוספים וזמן קצר אחר כך הוחלפו הסולנים עד להגעתו של ג'יימס לאברי.
הלהקה הקליטה את The Majesty Demos ב־1986, שהופצו בכמות מוגבלת ואזלו במהירות. בעקבות איום משפטי מצד להקה אחרת בשם Majesty, שונה השם ל־Dream Theater, לפי שם בית קולנוע שבבעלותו של אביו של מייק פורטנוי.
האלבום הראשון When Dream and Day Unite (1989) לא זכה להצלחה מסחרית. הלהקה הופיעה בעיקר בסביבת ניו יורק, ובשנים הראשונות נעשו שינויים בסולן.
ב־1991 הצטרף ג'יימס לאברי. האלבום Images and Words (1992) הכיל את הלהיט "Pull Me Under", שפרץ ל־MTV והרדיו. האלבום קיבל מעמד זהב בארה"ב ופלטינה ביפן. בעקבותיו הגיעה חשיפה בינלאומית וסיבובי הופעות בארצות הברית, יפן ואירופה.
ב־1994 יצא Awake. הקלידן קווין מור עזב כדי להתמקד בפרויקטים אישיים. דريك שריניאן מילא את מקומו תחילה וחל אותו לאחר מכן ג'ורדן רודס.
הלהקה הוציאה את המיני־שיר האפי "A Change of Seasons" ב־1995. האלבום Falling Into Infinity ספג לחצים מהחברה והופק חלקית על ידי דזמונד צ'יילד כדי להפוך אותו לנגיש יותר. חלק גדול מהחומר שנכתב אז יצא מאוחר יותר כקובץ שונה או בהופעות חיות.
בשנת 1999 יצא Metropolis Pt. 2: Scenes from a Memory, אלבום קונספט המתפתח מסיפור רצוף. האלבום זכה לשבחים ונחשב לאחד הטובים של הלהקה, אף שלא הגיע לעמדות שיא בדירוגים.
ב־2002 יצא אלבום כפול שבו דיסק אחד מכיל יצירה אחת בת 42 דקות, המחולקת לחלקים. האלבום התקבל היטב והוביל לסיבוב הופעות נרחב.
האלבום Train of Thought משנת 2003 חזר לשורשי המטאל והציג צד כבד ואפל יותר בלהקה. הלהקה גם צילמה את הופעתה ביפן ל־Live at Budokan.
ב־2005 יצא Octavarium, אלבום מגוון שנושא מוטיב של המספר שמונה. סיום סיבוב ההופעות צוין בהופעה מיוחדת ברדיו סיטי, שיצאה בשם Score.
בשנת 2007 יצא Systematic Chaos תחת Roadrunner Records. האלבום נכנס גבוה במצעד בילבורד והכיל שירים ארוכים ואפיים, כולל שיתוף אמנים ב־"Repentance".
ב־2008 יצא אלבום האוסף הכפול ששם לו כותרת מצחיקה המייחסת להצלחת "Pull Me Under".
האלבום מ־2009 חיבר אלמנטים מקודמים של הלהקה. הלהקה גם הופיעה בישראל ב־16 ביוני 2009.
ב־2010 פורטנוי עזב אחרי 25 שנה. הלהקה ערכה אודישנים ובחרה באפריל 2011 את מייק מנג'יני. ב־2011 יצא האלבום A Dramatic Turn of Events עם הסינגל "On The Backs of Angels".
ב־2013 יצא אלבומה ה־12, שנשא את שם הלהקה. האלבום מכר כ־34,000 עותקים בשבוע הראשון והגיע למקום 7 בבילבורד. בהמשך יצאו The Astonishing (2016), אלבום קונספט ארוך; Distance Over Time (2019) שנכתב במהירות; ו־A View from the Top of the World (2021), האלבום הראשון שהוקלט באולפן של הלהקה.
הלהקה ידועה בהופעות ארוכות ובשונות. משך הופעותיהם לעיתים נע בין שעתיים לשלוש שעות, ולעיתים אף מגיע לארבע שעות. Dream Theater משנה את רשימות השירים כדי לשמור על גיוון. הם מבצעים גם גרסאות כיסוי מלאות לאלבומים קלאסיים בהופעות מיוחדות. במהלך הופעותיהם נוטלים חלק שינויים אלתוריים ושילובים קצרי דרך משירים אחרים.
הסמל ה"מג'סטי" (סמל Majesty) של הלהקה נוצר על ידי צ'ארלי דומיניצ'י. הסמל נשאר כמוטיב בעטיפות אלבומים ובחומרי פרסום.
הלהקה והחברים קיבלו פרסי מוזיקה רבים. בין היתר פורטנוי קיבל פרסים רבים של Modern Drummer, ומנחיני והופעותיהם זכו להכרה במגזינים מוזיקליים.
ללהקה מועדוני מעריצים רשמיים ברחבי העולם. לאחר סגירת המועדון הבינלאומי ב־2004, מועדונים באירופה שיתפו פעולה והוציאו DVD ופעילויות נוספות.
הלהקה הוציאה במשך השנים סדרת אלבומי אולפן, אלבומי הופעה, אוספים ו־DVDs. חלק מהאלבומים המרכזיים: When Dream and Day Unite, Images and Words, Awake, Scenes From a Memory, Six Degrees of Inner Turbulence, Train of Thought, Octavarium, Systematic Chaos, Black Clouds & Silver Linings, A Dramatic Turn of Events, Dream Theater (2013), The Astonishing, Distance Over Time, A View from the Top of the World.
חברי הליבה כוללים את: ג'ון פטרוצ'י (גיטרה), ג'ון מיונג (בס), ג'יימס לאברי (שירה), ג'ורדן רודס (קלידים) ומייק פורטנוי/מייק מנג'יני (תופים) בתקופות שונות. לאורך השנים היו גם חברים אחרים כמו קווין מור, דרק שריניאן וצ'ארלי דומיניצ'י.
Dream Theater היא להקה אמריקנית שצמחה ב־1985 בבוסטון. פרוגרסיב-מטאל מסביר: מוזיקה עם שירים ארוכים ושינויים רבים. מטאל אומר: רוק חזק.
הלהקה הוקמה על ידי ג'ון פטרוצ'י, ג'ון מיונג ומייק פורטנוי. בתחילה קראו לה Majesty. אחר כך שינו את השם ל־Dream Theater.
ב־1992 יצא האלבום Images and Words. השיר "Pull Me Under" הפך להיט. האלבום עזר ללהקה להופיע בעולם.
הופעות של Dream Theater ארוכות ולעיתים מיוחדות. הם מבצעים קטעים ארוכים ומשנים את רשימת השירים כדי שיהיה מעניין.
מייק פורטנוי היה המתופף המייסד. הוא עזב ב־2010. מייק מנג'יני הגיע ב־2011. ב־2023 פורטנוי חזר.
- Images and Words, הביאה את השיר המוכר "Pull Me Under".
- Scenes from a Memory, אלבום עם סיפור מחובר של שירים.
- The Astonishing, אלבום ארוך עם סיפור עתידי.
ללהקה יש סמל מיוחד שנקרא סמל המג'סטי. יש לה גם מועדוני מעריצים שקידמו סרטוני וידאו והופעות מיוחדות.
תגובות גולשים